ת"א 19907-05-18

תקציר

פסק הדין דן בטעמים שבגללם יש לדחות את הבקשה לביזיון פסק הדין בסכסוך בין שני צדדים. הבקשה לביזיון הוגשה בשל אי ציות לכאורה לצו הריסה. הנתבעים טענו כי התובעת לא ביצעה את ההריסה המלאה כמתחייב מההסכם ואף החלה בבנייה חדשה במקום. עם זאת, התובע טען כי השלים את ההריסה הנדרשת. השופטת ציינה כי הליכי ביזיון מתאימים רק במקרים מיוחדים בהם אין עמימות בפרשנות פסק הדין או חוסר תום לב מצד אחד הצדדים. הואיל וקיימת מחלוקת מהותית בין הצדדים, המחייבת בירור עובדתי מפורט, אין היא ראויה להתנהל במסגרת הליך ביזיון. כמו כן, הודגש כי הליכי ביזיון צריכים להיות אמצעי אחרון, ויש לפתוח בהליך ליטיגציה אזרחית רגילה לביצוע צו שיפוטי. בנוסף, ציינה השופטת כי הנתבעים עצמם לא מילאו את חובותיהם על פי פסק הדין וכי טענותיהם חרגו מהיקף הסכסוך הנוכחי. לפיכך, הבקשה לביזיון בית הדין נדחתה, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.