ה"פ 50824-11-15

תקציר

התיק נסוב סביב סמכותם של מפקחי רישום המקרקעין, הממונים על אנשים המוסמכים להיות שופטי בית משפט שלום, לדון בבקשות לפי פקודת ביזיון בית המשפט, המסמיכה אותם לקנוס או לכלוא אנשים המסרבים לציית לכל צו שניתן על ידם. הפקודה אמנם מסמיכה במפורש בתי משפט מסוימים לאכוף את החלטותיהם, אך אינה מזכירה במפורש את מפקחי רישום המקרקעין. המבקש במקרה זה טען כי רק בית המשפט מוסמך לדון בבקשות מסוג זה, ואילו המשיב סבר כי יש להבאותיה בפני המפקח שנתן את פסק הדין. בית משפט השלום פסק לטובת המשיב והדגיש כי חוק המקרקעין משווה את מעמדן של החלטות המפקחים על רישום המקרקעין לזה של בית משפט השלום ומקנה להם אותן סמכויות. יתר על כן, בבואו לפרש את ההוראות בכוונה, הדגיש בית המשפט את היתרונות הטמונים בכך שמקבל ההחלטה המקורי יטפל בבקשות ביזיון, לרבות יעילות פרוצדורלית, בקיאות ואמון הציבור בהחלטות. פסק הדין דן גם בהיסטוריה החקיקתית של החוקים הרלוונטיים ותיקוניהם, והגיע למסקנה כי הכוונה הייתה תמיד להעניק לפקחים סמכות לאכוף את החלטותיהם. לבסוף, ציין בית המשפט כי עקרון המידתיות והחובה להתייחס לאמצעים לפי פקודת ביזיון בית המשפט באופן מידתי משרתים טוב יותר את המפקחים, המכירים את המקרה ויכולים לנהוג באיפוק. החלטה זו, המכירה בסמכותם של מפקחי רישום המקרקעין לדון בבקשות לביזיון, תורמת לפעולה יעילה של עשיית צדק ומחזקת את מעמדם של מוסדות שיפוטיים מיוחדים אלה.