ע"פ 3417/99

תקציר

בתי המשפט בישראל פסקו בעניינה של המערערת מרגלית הר-שפי, שהואשמה בכך שלא מנעה את רצח ראש הממשלה יצחק רבין בידי יגאל עמיר. רוב שופטי בית המשפט המחוזי, בהסכמת בית משפט השלום, הגיעו למסקנה כי הצטברות הראיות מוכיחה כי הר-שפי ידע – ברמה המספיקה להרשעה פלילית – על כוונתו של אמיר. בית המשפט התמקד בידיעתו המוקדמת של הר-שפי על אמונותיו הקיצוניות של עמיר, ובכלל זה בדיוניו על רדיפת החוק נגד רבין וניסיונותיו הקודמים לפעול על פי כוונותיו, שאותם דחה לכאורה הר-שפי כפנטזיה או התרברבות. למרות התנגדותה של השופטת ברלינר, שטענה לזיכויה מחמת ספק סביר, הרוב דבק בעמדתה. הם בחנו את פניותיה של הר-שפי לרב אבינר והגיעו למסקנה שהיא צפתה די הצורך את כוונותיו של עמיר וחייבה אותה לפעול. השופטים הדגישו את ההשלכות החמורות של חוסר המעש שלה, ומתחו ביקורת על האחריות המוסרית והמשפטית לדווח על מזימות כאלה על פי החוק הישראלי, המחייב נקיטת אמצעים סבירים למניעת פשעים כאשר מודעים להם. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את הרשעתה באי מניעת פשע, גזר עליה תשעה חודשי מאסר, ודחה את ערעורה הן על ההרשעה והן על גזר הדין.