מ"ת 29492-11-13

תקציר

המשיב נעצר באשמת סיכון חיי אדם, נהיגה תחת השפעה ועבירות סמים. התביעה הגישה בקשה למעצרו עד תום המשפט. ההגנה ביקשה לשחררו למרכז גמילה מסמים, בנימוק של הודאתו באשמה, נסיבות אישיות קשות ואבחנת אפילפסיה. בעוד שירות המבחן המליץ על שילוב בקהילה טיפולית, השופט הורה על מעצרו של המשיב. השופט קבע כי הנוהג הכללי של דחיית השיקום עד למתן גזר הדין עדיף, וכי חריגים הם נדירים. המשיב לא מילא אחר החריג העיקרי של תחילת הגמילה לפני מעצרו. כמו כן, סיכויי הצלחתו בטיפול לא היו ברורים, והזמן הקצר עד לסיום המשפט לא הצדיק את הבהילות לגמילה בשלב זה. השופט הכיר בנסיבותיו האישיות המצערות של המשיב, אך הדגיש כי עברו ההתמכרות לסמים והעבירות הנלוות אליו אינם מבטיחים שינוי משמעותי בעתיד הקרוב. לפיכך, הגיע השופט למסקנה כי במקרה זה לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את שחרורו של המשיב למרכז גמילה כחלופת מעצר. על המשיב הוטל צו מעצר עד תום המשפט. השופט הביע תקווה כי המשיב יפתח בשיקום אם ייגזר דינו, להתחלה חדשה.