ת"א 36116-06-10

תקציר

נסובה של המחלוקת סביב פרשנות ההסכמות בדבר זכויות החברה לשינוי ייעודו של שטח קרקע קטן המוחכר ממינהל מקרקעי ישראל (רמ"י), והתקופה בה ניתן לבצע שינוי זה, וכן סביב זכויות הצדדים לגבי שטח גדול יותר. החברה טוענת כי יש לה תקופה בלתי מוגבלת לשנות את ייעוד הקרקע, ואילו רמ"י טוענת לתקופה מוגבלת כפי שנקבע בהסכם משנת 1996, שהוארך שוב ושוב. בית המשפט מצדד ברמ"י בנקודה זו, אך מוצא כי רמ"י פעלה בחוסר תום לב כאשר סירבה במפתיע להארכה נוספת ללא דיון, ומורה על תקופה קצרה נוספת של שנתיים למתן היתר תכנון. באשר לחובת ביצוע עסקה, קובע בית המשפט כי התחייבות מנהל מקרקעי ישראל לכך מהווה הבטחה מנהלית מחייבת, ובלבד שהחברה תשלם את דמי החכירה שנקבעו. הזכויות בשטח הגדול יותר לאחר תקופת התכנון מותנות גם הן בהצלחת שינוי הייעוד, ובמקרה של כישלון תקבל החברה את הזכויות בשטח זה בחזרה, למעט חלק שהופקע על ידי צד שלישי. בית המשפט מוצא כי לרמ"י אין חובת נאמנות כלפי החברה ביחס לשטח המופקע, ועל כן דוחה את תביעת החברה לפיצויים מרמ"י בגין שטח זה. לבסוף, בית המשפט מורה לרשות לפצות את החברה ואת הנתבע על הוצאות המשפט.