ת"א 23214-03-18

תקציר

בית המשפט מצא כי נציגי העירייה, פרנקל ואיצקוביץ' ניהלו מגעים עם התובעת, כפיר וידאו, בנוגע להעברת המפעל שלה מאור יהודה לאשדוד. הם הבטיחו לסייע לחברה בנושאים שונים, כולל הנחות בארנונה, אם יעברו דירה. עם זאת, מהראיות עולה כי הנחות המס שהובטחו נקבעו שלא כדין ומשרד הפנים הנחה את העירייה לבטלן. התובעים טענו כי הסתמכו על מצגי העירייה ונגרמו להם עלויות כספיות ניכרות לצורך העתקת המפעל לאשדוד. השופט קבע כי התובעים לא סיפקו ראיות מספיקות לביסוס טענותיהם. מעדויות נציגי העירייה, לצד תוכן התכתובות שלהם עם התובעת, עולה כי ההבטחות בדבר הנחות בארנונה היו רק לשנת 2010, והתובעת הייתה מודעת לכך שההנחות מבוססות על צו הארנונה השנתי. זאת ועוד, טענת התובעים כי לא נמסר להם כי מקור ההבטחה בצו הארנונה סותרת את חומר הראיות. עוד קבעה השופטת כי התובעת ידעה על ביטול פרק היזמות בצו הארנונה בשנת 2010 אך בחרה להקים את המפעל באשדוד בכל זאת, למרות שהיו לה חלופות יעילות יותר מבחינה כלכלית. באשר לטענת התובעת בדבר עיכובים בהקמת המפעל החדש, ציינה השופטת כי לא הוצגו די ראיות לביסוס טענה זו, ולא ברור כיצד עיכובים אלה קשורים לסוגיית חיובי הארנונה. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה, והתובע חויב לשלם לעירייה שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, בשל דחיית התביעה והתנהלות הצדדים במהלך הדיון. כמו כן נמסר לתובע על זכותו לערער על פסק הדין בתוך 60 יום.