תפ"ח 57644-07-21

תקציר

הנאשם, שסבל מהפרעה נפשית, הואשם ברצח קשיש בעת אשפוזו. לא הייתה מחלוקת כי הנאשם לא היה כשיר לעמוד לדין ולא שפוי בעת המעשה. בית המשפט בחן את הראיות הקיימות ומצא כי קיימות די ראיות לכאורה להוכחת היסוד הפיזי הדרוש לעבירת הרצח, חרף סתירות בעדויות עדי הראייה ובדברי הנאשם. השופט קיבל את סעיף העבירה שבחרה התביעה, שתאם את העובדות, וקבע כי פעולת הבעיטה בראשו של הקורבן מספר רב של פעמים מעידה על אדישות, המתיישבת עם המחשבה הפלילית הנדרשת בסעיף. כמו כן, נשמר הקשר הסיבתי בין מעשיו של הנאשם לבין מותו של הקורבן, למרות טענות בדבר רשלנות אפשרית מצד צוות בית החולים. בשל מצבו הנפשי של הנאשם, הוא זוכה מאשמת רצח מחמת אי שפיות. תקופת האשפוז המקסימלית נקבעה על 20 שנה, בהתאם לפרשנות לטובת הנאשם ובהתחשב בעונש על עבירות נלוות. השופט הכיר בהתנהלותם האחראית של הנאשם ורעייתו בבקשת עזרה לבריאותו הנפשית של הנאשם והמליץ לוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת להתחשב בכך. פסק הדין ניתן בנוכחות הנוכחים, עם זכות ערעור תוך 45 יום, והעתק נמסר לפסיכיאטר המחוזי.