בר"ע 20906-10-23

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בנוגע לתביעת נכות של משיב יליד 1962, הסובל מבעיות רפואיות מרובות, לרבות פיברומיאלגיה וליקוי שכלי. בתחילה העריכה הוועדה הרפואית לעררים את מצבה וקבעה את נכותה על 47%, בהמשך תוקן ל-53% בשל עלייה אורתופדית, אך לא מספיק לזכאות לקצבה. המשיב ערער על כך ובית המשפט הורה לוועדה לבחון מחדש, תוך התמקדות בליקויים שונים. לאחר הערכה מחודשת, הוועדה שילבה את נכויותיה הנפשיות והראומטולוגיות תחת קטגוריה אחת, שהגדילה את נכותה ל-54%, עדיין מתחת לסף הפנסיה. המשיבה שבה וערערה, תוך שהיא חולקת על נימוקי הוועדה ועל החלטתה לאחד נכויות מבלי להתייחס כראוי להשפעות התפקודיות ולאופי ההפרעה הנפשית שלה. בסופו של דבר הורה בית המשפט המחוזי לבחון מחדש את המקרה על ידי ועדה חדשה, בנימוק של חוסר עקביות בנימוקי הוועדה והטיה פוטנציאלית. המוסד לביטוח לאומי הגיש ערעור על החלטה זו, בטענה שהוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין החוזר כראוי ואין צורך בהרכב חדש. בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור, וקבע כי יש להחזיר את התיק לוועדה המקורית להמשך בחינה והצדקה של תהליך הסיווג וקבלת ההחלטות שלהם, מבלי לשנות את הרכב הוועדה, במטרה להבטיח הערכה מחודשת מקיפה והקפדה פרוצדורלית ראויה תוך הימנעות מהתארכות מיותרת של ההליך.