הפ"ב 63587-09-16

תקציר

פסק הדין עוסק בשתי תביעות צולבות, פ"ב 63587-09-16 ופ"ב 1550-11-16, בנוגע לפסק בוררות הקשור לדמי תיווך. בתמ"ש 63587-09-16 מבקש יצחק חיימוביץ לאשר פסק בוררות מיום 18.9.2016, ואילו שמעון שנברגר, המשיב, מבקש לבטלו בפ"ב 1550-11-16. פסק הבוררות המדובר נובע מסכסוך על דמי תיווך בעקבות עסקת נדל"ן בה היו מעורבים חיימוביץ' וצד שלישי. שנברגר טען לזכאות לעמלות אלה כמתווך. הליך הבוררות המקורי הסתיים ב"פסק ביניים" ב-16 בינואר 2013, שקבע כי על חיימוביץ' לשלם לשנברגר דמי תיווך שווי ערך למחסן של 20 מ"ר. "החלטה" מאוחרת יותר, שניתנה ב-20 בפברואר 2013, פירטה את הסכום שישולם על סמך פסיקה קודמת. הבוררים גם קבעו מועד אחרון לתשלום ופירטו את ההשלכות של אי הציות. לאחר מכן פנה שנברגר לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לאכוף החלטה זו, והיא אושרה ב-25 באפריל 2013. עם זאת, בעקבות פסק בוררות נפרד שניתן במאי 2015 בנוגע לאותה עסקת מקרקעין, נקבע כי העסקה בטלה ומהווה "טעות גמורה". התפתחות חדשה זו הובילה את חיימוביץ' לבקש מהבוררים לפתוח מחדש את התיק, והם הסכימו לכך. שנברגר התנגד לכך, אך הבוררים הוציאו "החלטת ביניים" להקפיא פסקי דין קודמים ולקבוע דיון נוסף. למרות שבא כוחו של שנברגר מחה על המהלך, בסופו של דבר נתנו הבוררים את פסק הבוררות שחיימוביץ' מבקש לאשר ושנברגר מבקש לבטל. בית המשפט, לאחר ששקל את מכלול השתלשלות העניינים, מגיע למסקנה כי שנברגר לא קם עילה לביטול פסק הבוררות. נמצא כי לבוררים הייתה סמכות לבחון מחדש את שאלת דמי התיווך לאור הנסיבות החדשות. בית המשפט מדגיש כי האישור המקורי של ההחלטה מ-2013 לא מנע המשך הליכים וכי התנהלותו של שנברגר במהלך ההליך נשאה סיכונים שכעת אין הוא יכול להימנע מהם. יתר על כן, בית המשפט מציין כי גם אם שנברגר היה מציג עילת ביטול תקפה, עדיין התביעה הייתה נדחית. זאת, משום שלא נגרם עיוות דין, שכן התוצאה הסופית של הבוררים תואמת את דין התורה, וקובעת כי שנברגר לא היה זכאי לדמי תיווך. בית המשפט מדגיש את הנטייה הכללית לקיים פסקי בוררות ואת האופי החריג של ביטולם. בסופו של דבר, התביעה לביטול פסק הבוררות נדחית, והבקשה לאישורו מתקבלת. בנוסף, חויב שנברגר לשלם לחיימוביץ' 5,000 שקל עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והוא מיום 18.6.2017.