תפ"ח 4779-12-16

תקציר

הנאשם, עווני זיאדאת, הואשם בגרימת מותה בכוונה של אשתו, אחלאם, שעמה ניהל מערכת יחסים בעייתית, שהתאפיינה באלימות ובמתח. על פי כתב האישום, ביום 24.10.16 לקח הנאשם את אחלאם לבית הארחה בנצרת עילית, שם גרם למותה, ולאחר מכן קבר את גופתה במקום לא ידוע. כתב האישום מייחס לנאשם גם עבירות של חטיפת אחלאם לצורך רצח או סחיטה, שיבוש הליכי משפט ומסירת פרטים כוזבים למשטרה, בעקבות הדיווח על חטיפתה של אחלאם, שהתברר כשקרי. ראיות התביעה כללו ראיות נסיבתיות, כגון התנהגותו של הנאשם מיד לאחר היעלמותו של אחלאם, שקריו למשטרה ולמשפחתו והעובדה שאחלאם לא הייתה בקשר מאז. בנוסף, הסתמכה התביעה על הודאתו של הנאשם בפני אחותו ובעלה, לפיה גרם למותה של אחלאם בחניקה וקבר את גופתה. הנאשם לא הגיב באופן ענייני לראיות התביעה ובחר לשתוק. בעדותו בבית המשפט הוא מסר גרסה כבושה, לפיה מותה של אחלאם נגרם כתוצאה משתיית אלכוהול בזמן שהייתה בהריון, והוא, בבהלה, הוציא אותה מבית ההארחה והשאיר אותה ברכב, בזמן שהלך ללוות כסף מאחותו. בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירות של רצח, שיבוש מהלכי משפט ומסירת מידע כוזב, וזיכה אותו מהעבירה של חטיפה לשם רצח או סחיטה, מחמת הספק. הראיות הנסיבתיות שהציגה התביעה נבחנו ונמצאו בעלות משקל מצטבר מספיק כדי להסיק מסקנה אחת בדבר אשמתו של הנאשם. ראיה זו לא הופרכה על ידי גרסת הנאשם, שנמצאה תפוסה, בלתי אמינה ובלתי סבירה. הודאתו של הנאשם בפני אחותו ובעלה נבדקה אף היא ונמצאה בעלת משקל ראייתי. בית המשפט הגיע למסקנה כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשם גרם למותה של אחלאם. על פי חומר הראיות, הנאשם היה האחרון שראה את אחלאם בחיים, הוא לא מיהר להציל את חייה או להזעיק עזרה, אלא פעל להסתיר את העבירה. התנהלותו של הנאשם, הן מיד לאחר היעלמותה של אחלאם והן לאחר מכן, מצביעה על כך שהוא גרם למותה. מסקנה זו נתמכה גם בשקריו של הנאשם ובהודאתו ברצח. הנאשם זוכה מעבירת חטיפה לשם רצח או סחיטה, מחמת ספק, והורשע ביתר העבירות המיוחסות לו.