רע"א 8887/04

תקציר

המקרה סובב סביב אזרחית ישראלית ששכרה חברה שתסייע לה להבטיח זכאות לפנסיה במסגרת הסכם בין ישראל לגרמניה. המבקשת, שסבלה ממחלת דם שהפכה אותה לנכה בשיעור של 100%, טענה כי החברה התרשלה בייעוץ לה, וכתוצאה מכך הפסידה תשלומי שכר דירה חודשיים מרשויות הביטוח הלאומי הגרמני. בתחילה פסק לטובתה בית משפט השלום ופסק לה פיצויים בסכום מסוים. עם זאת, בעקבות ערעור שהגישה החברה, הפך בית המשפט המחוזי את ההחלטה, בנימוק שהמבקשת לא הביאה ראיות מספיקות לחוק הגרמני ולמצבה הרפואי. הסוגיות המרכזיות היו האם המבקשת עמדה בנטל ההוכחה לטענותיה והאם החברה הפרה את התחייבויותיה. המבקש ביקש רשות לערער על החלטה זו בפני ערכאה גבוהה יותר, אך בית המשפט דחה את הבקשה בנימוק של היעדר נסיבות חריגות המצדיקות חקירה נוספת. בית המשפט הדגיש כי הוכחת הדין הזר דורשת בדרך כלל מומחה, ובמקרה זה ראיותיו של המבקש לא עמדו בסטנדרט הנדרש. בנוסף, גם טענת המבקשת בדבר קשר סיבתי בין רשלנות החברה לבין נזקיה לא הוכחה דיה. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, ופסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר נותר בעינו.