ת"א 820/98

תקציר

הניתוח המשפטי של מקרה זה סובב סביב עקרונות אחריות המעבידים לתאונות עבודה ויישום הפקודות הרלוונטיות. להלן פירוט ההיבטים המשפטיים: * **חובת הזהירות והרשלנות של המעביד:** ליבת תביעת התובע נשענת על הפרת חובת הזהירות הנטענת על ידי הנתבע כלפי עובדו. התובע מתאר מספר כשלים ספציפיים מצד הנתבע, כולל: * אי אספקת אמצעי גישה בטוחים וציוד עבודה. * אי יישום שיטת עבודה בטוחה. * אי אזהרת התובע מפני סכנות צפויות. * אי מתן הכשרה ופיקוח נאותים. * הקצאת התובע לעבודה מחוץ למומחיות הרגילה שלו ובגבהים מסוכנים ללא אמצעי בטיחות נאותים. * טענות אלו מדגישות את אחריות המעסיק להבטיח סביבת עבודה בטוחה. * **אחריות שילוחית וסעיף 41 לפקודת הנזיקין:** התובע מסתמך על סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), המעביר את נטל ההוכחה על הנתבע במקרים בהם הנזק נגרם על ידי רכוש שבשליטת הנתבע. התובע טען כי לא ידע על הסיבה הספציפית לתאונה וכי הנסיבות תואמות יותר את רשלנות הנתבע מאשר את נקיטת הזהירות הסבירה. עיקרון משפטי זה הוא קריטי מכיוון שהוא מניח רשלנות מצד המעסיק אלא אם כן הוא יכול להוכיח אחרת. בית המשפט מצא כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה הזה. * **הפרת חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודת הנזיקין וסעיף 50 לפקודת הבטיחות):** התובע גם טען להפרת חובה חקוקה, תוך התייחסות ספציפית לסעיף 63 לפקודת הנזיקין וסעיף 50 לפקודת הבטיחות. סעיף 50 לפקודת הבטיחות רלוונטי במיוחד, המחייב התקנת אמצעי בטיחות כאשר אדם עלול ליפול מגובה של יותר משני מטרים ובאזור העבודה אין דריסת רגל או אחיזת יד בטוחה. בית המשפט מצא כי הנתבע הפר את סעיף 50 לפקודת הבטיחות בכך שלא יישם אמצעי בטיחות נאותים, כגון סולם או תמיכה אחרת, כדי למנוע את הנפילה ממרזב החממה. הפרה זו תרמה ישירות לתאונה. * **סיבתיות ויכולת חיזוי:** בית המשפט בחן את הקשר הסיבתי בין מעשיו או מחדליו של הנתבע לבין פציעותיו של התובע. בעוד שהסיבה המדויקת לנפילה הייתה שנויה במחלוקת (קרש נשבר לעומת החלקה), בית המשפט הגיע בסופו של דבר למסקנה שהנפילה התרחשה עקב החלקה של התובע על מרזב רטוב בזמן ביצוע עבודה לפי הוראות מעסיקו. בית הדין הדגיש כי כישלונו של המעסיק להביא בחשבון את התנאים החלקלקים והסיכונים הגלומים בעבודה בגובה ללא אמצעי בטיחות נאותים ביססו את הקשר הסיבתי הנדרש. בית המשפט גם התייחס במרומז ליכולת החיזוי בכך שציין כי ניתן היה לנקוט באמצעים בטוחים יותר. * **רשלנות תורמת:** הנתבעים טענו לרשלנות תורמת מצד התובע. עם זאת, בית המשפט לא שש לייחס רשלנות תורמת, וציטט מגמות משפטיות מבוססות המעדיפות להקל עם עובדים במקרים של תאונות עבודה. בית המשפט נימק כי עובד עלול לעשות טעויות בלהט העבודה וכי עובד טוב עשוי לקחת סיכונים פיזיים כדי לבצע את עבודתו היטב. בית המשפט לא מצא ראיות ספציפיות לרשלנות התובע מעבר לתביעה כללית ולא בסיס לייחס רשלנות תורמת של 100%. * **אחריות צד שלישי (תביעת שיפוי):** הנתבעים ניסו להעביר את האחריות למסארובה, מתקין החממה, על ידי הגשת הודעת צד שלישי. הנתבעים טענו כי רשלנותו של מסארובה בבניית החממה ואי התרעה על סכנות גרמו לתאונה. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, ולא מצא קשר סיבתי מוכח בין הבנייה של מסארובה לנפילתו של התובע. בית המשפט ציין כי החממה נבנתה על פי נהלים סטנדרטיים וכי המעסיק הורה לה לעמוד בדרישות ספציפיות. הנושא לא היה בניית החממה עצמה, אלא אופן ביצוע העבודות עליה. * **הערכת נזקים:** בית המשפט חישב בקפידה את נזקי התובע, תוך התחשבות בראשי הפסד שונים: * **אובדן השתכרות בעבר ובעתיד:** זה התבסס על אומדן הכנסותיו של התובע לפני התאונה, אומדן נכותו התפקודית (50%) והשתכרותו הצפויה עד גיל הפרישה (65). בית המשפט אימץ גישה פרגמטית לגיל הפרישה, והכיר בפרקטיקות המקובלות. * **הוצאות רפואיות וסיוע:** בית המשפט פסק פיצוי עבור טיפולים רפואיים בעבר ובעתיד, תרופות, עלויות אמבולנס וסיוע מאשתו, תוך הכרה בצרכים המוגברים עקב הפציעות. בית המשפט גם דבק בעיקרון שפיצויים מיוחדים בעבר דורשים קבלות, אך פסק סכום גלובלי עבור צרכים מסוימים שלא התקבלו אך הוכחו. * **כאב וסבל:** בית המשפט העריך פיצוי בגין כאב וסבל על סמך חומרת הפציעות, האשפוז וההשפעה המתמשכת על חייו של התובע, לרבות בעיות פיזיות ונפשיות. * **ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי:** בהתאם לפרקטיקה המשפטית, בית המשפט ניכה את הסכומים ששולמו וישולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי כדי למנוע כפל החזר. **חידושים משפטיים ונקודות משמעותיות:** * **דגש על אחריות המעסיק לבטיחות במקום העבודה:** פסק הדין מחזק מאוד את חובתו הבלתי ניתנת להאצלה של המעסיק להבטיח סביבת עבודה בטוחה, במיוחד כאשר העובדים נדרשים לעבוד בגובה או בתנאים שעלולים להיות מסוכנים. * **החלה קפדנית של נטל ההוכחה לפי סעיף 41:** הסתמכות בית המשפט על סעיף 41 לפקודת הנזיקין להטלת נטל ההוכחה על המעסיק מדגישה את ההגנה המשפטית הניתנת לעובדים במצבים כאלה. * **פרשנות ליברלית להתנהגות עובדים:** חוסר הרצון של בית המשפט למצוא רשלנות תורמת והדגש שלו על הציפיות הסבירות מעובד המבצע את תפקידו מדגימים עמדה מגוננת כלפי עובדים. * **הגישה הפרגמטית לחישוב הנזק:** גישתו המפורטת והמנומקת של בית המשפט לחישוב ראשי הנזק השונים, לרבות אובדן הכנסה וכאב וסבל, נותנת מסגרת ברורה לפיצוי במקרים דומים. * **דחיית הטלת האשמה ללא קשר סיבתי:** דחיית תביעת הצד השלישי נגד מסארובה מדגישה את הדרישה לקשר סיבתי ישיר בין מעשיו של הצד השלישי לבין פגיעותיו של התובע כדי לבסס אחריות. * **איזון בין גורמים כלכליים לבין חיי אדם ובריאות:** קביעת בית המשפט כי חיי אדם ובריאותו עדיפים על יתרונות כלכליים, גם אם פירוש הדבר לא לבצע עבודה מסוימת, היא עיקרון אתי ומשפטי משמעותי.