ע"ע 67539-12-14

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של הטענות והחומרים שהוצגו על ידי הצדדים, החליט בית הדין לקבל את ערעור קופת החולים, וקבע כי אין הצדקה להחלת ההסכמים הקיבוציים של הרופאים באופן גורף על הצוות החיצוני ועל המשיב. לגופו של עניין, היא לא מצאה בסיס לזכאותו של המשיב לתוספת שקלים או להפרשות לקרן השתלמות בתקופת העסקתו. בית הדין הדגיש כי מדובר בסכסוך פרטני ולא קיבוצי שבו מעורבים כל העובדים החיצוניים בקרב מעסיקים ציבוריים, ולכן אין זה ראוי שבית הדין האזורי יסיק מסקנות גורפות ללא מעורבות ונקודת מבט של כל הצדדים הנוגעים בדבר. יש לבחון את תחולתם של הסכמים קיבוציים בכל מקרה לגופו, בהתחשב בהוראות ספציפיות ובנסיבות הכוללות. צוין כי יש לפרש הסכמים קיבוציים בכוונה, בהתחשב בכוונותיהם ובאמות המידה של הצדדים המעורבים, אך בזהירות, במיוחד בכל הנוגע להכללה או הדרה של קבוצות עובדים ספציפיות. עוד ציין בית הדין כי פרקטיקות קודמות והסכמים שבאו בעקבותיהן, כמו ההסכם מ-2012 הכולל במפורש הוראות לעובדים חיצוניים בהמשך, מצביעים על כך שהטבות אלה לא יועדו במקור לעובדים חיצוניים. כתוצאה מכך בוטלו חובות קודמות שהוטלו על שירותי בריאות כללית בנוגע לתוספות שקליות ולתשלומי קרן השתלמות, והמשיבה חויבה להשיב כל סכום ששולם מכוח התחייבויות אלה. בנוסף, נדחה ערעורו הנגדי של המשיב, כאשר הם נושאים בהוצאות הליך הערעור. החלטת בית הדין מדגישה את המורכבות והספציפיות הנדרשות ביישום הסכמים קיבוציים, תוך הימנעות מהכללות בלתי מוצדקות.