תפ"ח 20749-11-18

תקציר

מדובר ברצח בין בני זוג שבוצע באוקטובר 2018, טרם חקיקת תיקון מס' 137 לחוק העונשין, אשר שינה את עבירת המתת החסד. הנאשם, שדקר למוות את אשתו בכוונה, הואשם ברצח בכוונה תחילה. עם זאת, בשל עיתוי ביצוע העבירה, חל החוק המתוקן, אשר הציג שתי חלופות לעבירת הרצח: עבירת היסוד של רצח, שהעונש המרבי עליה הוא מאסר עולם, ועבירת הרצח בנסיבות מחמירות, שדינה מאסר עולם חובה. לבית המשפט שיקול דעת בבואו לגזור את דינו על עבירת הרצח הבסיסית. עליה לקבוע טווח ענישה בהתאם לחומרת העבירה, לנסיבות ולמידת אשמתו של הנאשם, בהתחשב בערך החברתי שנפגע מהעבירה, בנזק שנגרם ובמדיניות הענישה הרווחת. במקרה זה, הערך החברתי הנפגע הוא קדושת חיי אדם. בית המשפט הפנה למספר פסקי דין קודמים לצורך הנחיית גזר הדין בעבירת הרצח הבסיסית. היא שקלה את נסיבות העבירה, לרבות הרקע לסכסוך בחיי הנישואין, אכזריות המעשה והשפעתו על המשפחה. כמו כן, נלקחו בחשבון גורמים שאינם קשורים לביצוע העבירה, כגון הרשעתו הקודמת של הנאשם באלימות כלפי המנוח, גילו ונסיבותיו האישיות, הודאתו והביע חרטה. לאחר שיקול דעת מעמיק החליט בית המשפט שלא להטיל את העונש המרבי של מאסר עולם. במקום זאת, היא קבעה טווח ענישה של 27 שנים למאסר עולם. בהתחשב במכלול הנסיבות, בית המשפט העמיד את עונשו של הנאשם באמצע טווח זה על 28.5 שנות מאסר. עונש זה ירוץ ברצף עם מאסר על תנאי קודם של 6 חודשים, וכתוצאה מכך תקופת מאסר כוללת של 29 שנים. בנוסף, בית המשפט הורה על 12 חודשי מאסר על תנאי ופסק פיצויים בסך 258 אלף שקל לקורבנות. לנאשם יש זכות לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון תוך 45 יום.