ע"נ 61412-01-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים שבו: **1. מסגרת נורמטיבית – חוק התגמולים והשיקום (נכים)** פסק הדין נסוב סביב תביעתו של המערער להכרה בקשר סיבתי בין כאבי גב תחתון ופגיעה בדיסק הבין-חולייתי לבין תנאי שירותו הצבאי, במסגרת חוק התגמולים והשיקום (נכים), תשי"ט-1959. הסעיף המרכזי הרלוונטי, סעיף 2, מגדיר נכות כ"אובדן הכושר לפעול פעולה שנגרם לחייל בתקופת שירותו ועקב שירותו". הגדרה זו מציבה את הנטל על התובע להוכיח קשר עובדתי ומשפטי בין תנאי השירות לבין הפגיעה. **2. עקרון היסוד – מבחן הקשר הסיבתי** נקודת המוצא בפסק הדין, כמו במקרים רבים בתחום דיני הנזיקין והביטוח הלאומי, היא בחינת קיומו של קשר סיבתי. בית הדין מבהיר כי מבחן זה נבחן בשני שלבים: * **קשר סיבתי עובדתי:** האם תנאי השירות גרמו באופן ישיר או עקיף לפגיעה? * **קשר סיבתי משפטי:** האם הפגיעה נופלת בגדר הסיכונים שהחוק נועד לכסות? במקרים של ספק או פער בין חוות דעת רפואיות, בית הדין מדגיש את חשיבות מינוי מומחה מטעם הוועדה, אשר ישמש כ"גורם מתווך מקצועי ונטרלי בין עולם הרפואה לעולם המשפט". עם זאת, בית הדין מבהיר כי חוות דעת המומחה אינן "סוף פסוק" אלא "יסוד שעליו תיבנה ההכרעה". **3. חידוש משפטי – הכרה בקשר סיבתי עם "תרומה" או "האצה" של הפגיעה** נקודה מרכזית בפסק דין זה, המהווה חידוש ופיתוח של הפסיקה בתחום, היא ההכרה בקשר סיבתי גם כאשר תנאי השירות אינם הגורם היחיד או הראשוני לפגיעה, אלא תורמים להאצתה או החמרתה. * **התמודדות עם טיעוני הצדדים:** המשיב (קצין התגמולים) טען כי הספרות הרפואית אינה תומכת בקשר סיבתי ישיר בין פעילות מאומצת להתפתחות דיסקופתיה ניוונית. המשיב הדגיש כי ממצאי ה-CT אופייניים לגיל המערער, וכי נטייה גנטית היא הגורם העיקרי. * **הכרעת המומחה והוועדה:** מומחה הוועדה, ד"ר כספי, קבע כי אמנם אין קשר סיבתי *ישיר* בין פעילות פיזית לשינויים ניווניים, אך פעילות כזו "תורמת להאצת שינויים אלה". הוא ייחס 70% מהפגיעה לתנאי השירות, ו-30% לתהליך טבעי של שחיקה. * **התבססות על מומחיות וניסיון:** בית הדין, על בסיס חוות דעת המומחה, קיבל את הטענה כי תנאי השירות האינטנסיביים של המערער (26 שנות שירות קרבי, פרופיל 97) "תרמו להאצת השינויים הניווניים בעמוד השדרה שלו". הדבר מהווה הכרה בפגיעה שהתפתחה באופן הדרגתי, כאשר השירות הצבאי שימש כזרז או גורם מחמיר משמעותי. * **ציטוט המומחה:** בית הדין נסמך באופן משמעותי על דברי המומחה, לרבות ההצהרה כי "אני יכול לומר שפעילות אינטנסיבית כמו שעשה המערער בשירותו הצבאי ומניסיוני עשיר השנים במסגרת שירות בצה"ל, אני מכיר בדיוק מה הוא עשה ואני יודע שהפעילות שלו הייתה מאוד אינטנסיבית ובהחלט יכלה הייתה לגרום למה שקרה." ציטוט זה מדגיש את המשקל הניתן לניסיון הקליני של המומחה, גם כאשר הספרות הרפואית אינה חד משמעית. **4. התמודדות עם טענות המשיב בנוגע לספרות הרפואית** בית הדין אינו מקבל את טענת המשיב כי העדר ספרות רפואית חד משמעית בנוגע לקשר בין עבודה פיזית לדיסקופתיה ניוונית שולל קשר סיבתי. * **פרשנות מרחיבה לספרות:** בית הדין סוקר את המקורות הספרותיים אליהם הפנה המומחה, ומציין כי לצד השפעת הגנטיקה, "פעילות פיזית קשה או התכופפויות יכולות לגרום, בין היתר, לפגיעה במערכת העצבים הספינאלית וכן ללחץ דיסקאלי, שמגבירים את הסיכון לפריצת דיסק." * **הלכת "העדר אסכולה רפואית":** בית הדין אף מזכיר הלכה קיימת (ע"נ 61190-07-20 פלוני נ' קצין התגמולים) לפיה "העדר [של] אסכולה רפואית לא חוסם את דרכו של מערער על החלטה לפי חוק הנכים מלהוכיח קשר סיבתי קונקרטי בין הפגימה לבין תנאי שירותו הצבאי." כלומר, גם אם אין תיאוריה רפואית מקובלת אחת, ניתן להוכיח קשר סיבתי בנסיבות המקרה הספציפי. **5. משקל חוות דעת המומחה** בית הדין מאשרר את מעמדה של חוות דעת המומחה מטעם הוועדה כבעלת "משקל עודף" על פני חוות דעת הצדדים. זאת בשל מעמדו של המומחה כ"גורם מקצועי ובלתי תלוי, הנהנה מחזקת האובייקטיביות, ואשר משמש זרועה הארוכה של הוועדה". בית הדין מבהיר כי סטייה מחוות דעת המומחה תיעשה "במשורה, וכאשר נפל פגם היורד לשורשה של חוות הדעת". במקרה זה, בית הדין מצא כי חוות דעת המומחה הייתה מפורטת, מנומקת, התבססה על בדיקה, עיון בחומר ובחוות דעת הצדדים, ועל כן לא נמצא בסיס מוצדק לסטייה ממסקנותיו. **6. היבטים עובדתיים חשובים שהובילו להחלטה** * **פרופיל 97 ללא בעיות קודמות:** העובדה שהמערער גויס עם פרופיל 97 וללא בעיות גב ידועות, וכן שלא הוכחו גורמים ספציפיים אחרים (השמנת יתר, תורשה) התורמים משמעותית להאצת תהליכים ניווניים, חיזקה את הטענה כי השירות הוא הגורם המשמעותי. * **שירות קרבי ממושך ואינטנסיבי:** משך השירות (26 שנים) ואופיו (לוחם, קצין ביחידות מבצעיות) מהווים עובדה מוסכמת בין הצדדים, ומספקים את ההקשר הפיזיולוגי לפגיעה. * **תיעוד רפואי:** ריבוי הפניות של המערער לרופאים בגין כאבי גב תחתון לאורך השנים, והתקדמות התסמינים (כולל הקרנה לרגל ימין, המעידה על לחץ עצבי), תומכים במסקנות המומחה. * **ממצאי CT:** בדיקת ה-CT משנת 2021, שתאמה את תסמיני המערער, הראתה פגיעה בדיסקה הבין-חולייתית בגובה L5-S1, המעידה על בעיה ארוכת שנים. **7. סיכום והכרעה** בית הדין, על בסיס ניתוח חוות הדעת, הספרות הרפואית, נסיבות המקרה וההלכות המשפטיות, קיבל את הערעור באופן חלקי. הוא אימץ את מסקנות מומחה הוועדה והכיר בקשר סיבתי בשיעור של 70% בין הפגיעה בדיסקה הבין-חולייתית L5-S1 לבין תנאי השירות. הכרה זו מבוססת על העיקרון כי פעילות פיזית אינטנסיבית, כפי שהתבצעה בשירות הצבאי, תרמה להאצת השינויים הניווניים, והובילה לפריצת הדיסק וללחץ העצבי. **חידושים עיקריים בפסק הדין:** * **הכרה בתרומה/האצה כעילה להכרה בקשר סיבתי:** פסק הדין מרחיב את הגדרת הקשר הסיבתי כך שאינו דורש רק גרימה ישירה, אלא גם תרומה משמעותית להחמרה או האצה של תהליכים קיימים או מתפתחים. * **התבססות על מומחיות וניסיון לצד הספרות:** בית הדין מדגיש את החשיבות של ניסיונו הקליני של המומחה, במיוחד כאשר הספרות הרפואית אינה סגורה או חד משמעית. * **קשר סיבתי של 70%:** ההחלטה להכיר בקשר סיבתי בשיעור מוגדר (70%) משקפת את ההבחנה בין השפעת השירות להשפעות חיצוניות (30% תהליך שחיקה טבעי), ומייצגת גישה מדורגת והוליסטית להערכת תרומת השירות.