עמ"נ 734/09

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור וקובע כי יש לראות את המערערים כחברים במשיב האגודה השיתופית. השופט מציין כי החלטת רשם האגודות השיתופיות, אשר שללה את חברותם של המערערים, התקבלה בסמכות המתאימה ובמסגרת שיקול דעתו. למרות שהביקורת השיפוטית על החלטות הרשם מוגבלת, השופט מתערב במקרה זה בשל פגם בהחלטת הרשם. השופטת מדגישה כי חברותם הנטענת של המערערים אינה מבוססת על הליכים פורמליים אלא על נסיבות מיוחדות כהגדרתן בתקנה 2א', הקובעת כי מי שנוהג ומטופל כחבר לתקופה סבירה ייחשב כחבר. השופט בוחן את הפסיקה ומגיע למסקנה כי מרבית היסודות המהותיים המעידים על חברות על פי מנהג קיימים בעניינם של המערערים. השופט מדגיש את חשיבות ההשתתפות וההצבעה באסיפות הכלליות של האגודה. טענות המשיב כי השתתפות המערערים באסיפות ובבחירות הייתה לעניינים מוניציפליים בלבד נדחות מחוסר ראיות. עובדות נוספות, כגון מגוריהם ארוכי הטווח של המערערים ביישוב, השתלבותם בחיי הקהילה ותשלום המסים, תומכות בתביעתם לחברות. השופט מתייחס לשלוש סוגיות הנחשבות משמעותיות בעיני הרשם בהגיעו למסקנה הפוכה. באשר להיעדר דמי חבר, מציינת השופטת כי עמדתו הקודמת של המשיב וההודעות שנשלחו למערערים תומכות בטענת המערערים כי התייחסו אליהם כחברים. השופט גם מבטל את היעדר הזכויות הקנייניות כגורם מכריע ומסביר כי חברות באגודה שיתופית נפרדת מזכויות קניין. לבסוף, השופטת מכירה בקושי שמציב הסכם חוות עזר, הקובע כי המערערים אינם חברים, אך מגיעה למסקנה כי התנהגות הצדדים לאורך תקופה ממושכת חרגה מנוסח ההסכם. השופט פוסק לטובת המערערים, מורה לרשם לתקן את פנקס החברים ופוסק למערערים 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.