ע"פ 4125/20

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור הנוגע לאישומים בגין מעשים מגונים והטרדה מינית. בית המשפט החליט לקבל את ערעור המדינה ולדחות את ערעורו של המערער. המערער, גבר בן 80, הורשע במקור בהטרדה מינית, אך בית המשפט מצא סיווג זה שגוי. עניינו של המערער בהזמנתה של נערה בת 15 לדירתו, בשיחות בלתי הולמות על חיי המין של אשתו המנוחה ובמגע פיזי, כגון נשיקות וליטוף. בית המשפט הפרוצדורלי קבע כי עדותה של המתלוננת מהימנה, וערכאת הערעור אישרה ממצאים אלה, תוך הדגשת תחולתם המחמירה של כללי המהימנות במקרים של עדויות מעבירות מין. בעוד בא-כוח המערער טען כי נורמות תרבותיות מצדיקות את המעשים, דחה בית המשפט טענות אלה והדגיש כי אמונות תרבותיות אינן פוטרות מאחריות פלילית למעשים המוגדרים כמגונים ומזיקים על פי מוסכמות חברתיות. בית המשפט מצא כי הן היסודות העובדתיים והן היסודות הנפשיים של "מעשה מגונה" לפי סעיפי חוק העונשין מתקיימים, שכן מעשיו של המערער הוערכו ככאלה שיש בהם משום סיפוק מיני או השפלה. חוק העונשין מגדיר "מעשה מגונה" כבעל מטרה מינית, יהיו תוצאותיו אשר יהיו. עם זאת, שגה בית משפט קמא בסיווג מעשים אלה כהטרדה מינית לפי חוק הטרדה מינית, שאינו מסווג "מעשים מגונים" כעבירות, שכן הן מטופלות בנפרד בחוק העונשין. משכך, ביטל בית המשפט את ההרשעה בהטרדה מינית והרשיע את המערער במעשה מגונה בקטין, תוך שהוא מציין כי הדבר מתיישב עם המסגרת החקיקתית המיועדת והוראות העונשין. עונשו של המערער נותר בעינו, שכן לא הוגש ערעור עליו. השופט י' עמית והשופט נ' סולברג הסכימו עם החלטה זו.