בד"מ 22/15

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לשימוע משמעתי לעו"ד שלא סייע ללשכת עורכי הדין ושיבוש הליכי משפט במרמה. הסנגור, שאין לו עבר משמעתי קודם, הגיע להסדר טיעון עם המתלונן לפיו יוטלו עליו 18 חודשי מאסר על תנאי, קנס של 4,000 שקל ואי פרסום פסק הדין. סנגורו של הסנגור הגדיר את העבירות כאירוע חד פעמי, והדגיש את הנזק האישי והמקצועי שפרסום פסק הדין עלול לגרום לסנגור, במיוחד לאור התמשכות ההליך. עוד ציינה ההגנה כי לא נגרם נזק ממשי למתלונן, וכי הסנגור כבר התמודד עם השלכות מקצועיות כתוצאה מהעבירות. הסדר הטיעון נטען כדי לחסוך זמן לבית המשפט, ולאפשר לסנגור להתקדם. בית המשפט, תוך שהוא מדגיש כי הוא אינו כבול להסדרי טיעון, אישר את ההסדר בנימוק שהוא נופל בגדר הסבירות, ואיזן בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס האישי של הסנגור. עם זאת, בית המשפט בחר שלא לפרסם את פסק הדין, מתוך הכרה בחשיבות הפרסום אך בסופו של דבר העריך את זכותו של הסנגור לפרטיות, והורה לפרסם את פסק הדין במלואו רק לאחר אישור הפאנל, תוך השמטת פרטים מזהים של הסנגור והמתלונן. על הסנגורים נגזרו 18 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 4,000 שקל וצו איסור פרסום על זהותם. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין.