ת"א 1412/95

תקציר

התביעה הוגשה על ידי דיירים שהתגוררו בסמוך לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, ותבעו פיצויים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהפעלת התחנה. הנזקים כללו ירידת ערך דירותיהם, רעש, זיהום אוויר וירידה באיכות החיים. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת השוכרים, אך הנתבעים ערערו. בית המשפט העליון החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף בנזקים, שכן זכותו של כל תובע לא הוכחה באופן אישי. בית המשפט המחוזי קבע אז כי התובעים זכאים לפיצוי הן בגין ירידת ערך דירתם והן בגין המטרדים שנגרמו להם, כאשר סכום הפיצוי עומד על 10,000 ₪ לאדם לשנת מגורים. עם זאת, בית המשפט מצא כי ראשי נזק אלה היו נפרדים ולא חופפים, וכי התובעים היו סבירים בהמתנה לפיצוי מובטח מהנתבעים ולא במעבר דירה. השופטת גם פירטה אילו תובעים זכאים לפיצוי, ולכמה זמן, בהתאם לנסיבות הפרטניות שלהם. בסופו של דבר חויבו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 1,800,000 ₪ בגין ירידת ערך דירותיהם, וכן סכומים נוספים בגין מטרדים, הפרשי ריבית והצמדה ושכר טרחת עורך דין.