ק"ג 2430-05-09

תקציר

פסק הדין דן בטיבן ובמעמדן המיוחד של תקנות קרנות הפנסיה, תוך שימת דגש על התמקדותן בשוויון, הדדיות ותכלית חברתית, ועל אופיין המחייב של תקנון הקרן לעמיתים. מתואר הרקע להתקנת תקנות אחידות לקרנות פנסיה ותיקות גירעוניות, במטרה להביא את הקרנות הללו לאיזון אקטוארי ולהבטיח שיוכלו לשלם קצבאות לחבריהן. בית המשפט דוחה את טענות התובעת בדבר שינויים לרעה בזכויותיה בעקבות התקנות החדשות ואת טענות הסתמכותיה, ומדגיש כי זכויות קרן הפנסיה נקבעות על פי התקנות הקיימות בעת הפרישה. עוד מובהר כי מערכת הפנסיה הצבורה אינה תוכנית ביטוח פרטית אלא מערכת הדדית ושוויונית. בית המשפט בוחן את חוקיותה של הוראה ספציפית בתקנות האחידות המבחינה בין אלמנות על בסיס מצב הפרישה של בני זוגן ומוצא אותה סבירה ומוצדקת בהתחשב בתכלית התקנות. יודגש כי הצבת גבולות בתקנות היא אינהרנטית ואינה הופכת אותם לבלתי מידתיים. בית המשפט מגיע למסקנה כי אין באפשרותו להיעתר לסעדים המבוקשים של התובעת, ועניינה אינו מהווה נסיבות חריגות כמו בפסק דין קודם אליו התייחסה. לבסוף, פסק הדין מציין כי יתר טענות התובע נדחות, והתביעה נדחית מבלי להורות על הוצאות, בשל אופייה המשפטי. פסק דין זה ניתן בהעדר שני הצדדים.