ת"א 23691-06-23

תקציר

בסדר, להלן ניתוח משפטי של ההחלטה שצירפת, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים בלבד: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט השלום בירושלים (ת"א 23691-06-23 עבד אל רחמן נ' עלמי ואח')** **מבוא:** ההחלטה עוסקת בבקשת נתבעות 3 ו-4, שנמחקו מההליך, לפסיקת הוצאות לטובתן. ההליך המקורי הינו תביעה לסעד הצהרתי, צו פינוי וסילוק יד, ותביעה כספית בגין דמי שימוש. ההחלטה מתייחסת לסוגיות של פסיקת הוצאות, יריבות, והצורך באיזון בין זכויות הצדדים. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **פסיקת הוצאות (תקנה 151 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018):** * **תכלית:** ההחלטה מדגישה את תכלית פסיקת ההוצאות כפי שמוסדרת בתקנה 151(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. תכלית זו נועדה "לבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין." * **שיקולי איזון:** בית המשפט מפנה לפסיקה (ברע"א 7703/22 סרדניוף נ' עיריית תל אביב-יפו) המפרטת את השיקולים שיש לאזן בעת פסיקת הוצאות. שיקולים אלו כוללים, בין היתר: * **תוצאת ההליך:** שיקול חשוב, שמטרתו מניעת חסרון כיס של הצד שזכה בדין (רע"א 7650/20 Magic Software). * **היקף העבודה והזמן השיפוטי:** יש לשקול את המאמץ והמשאבים שהושקעו על ידי הצדדים ובתי המשפט. * **שיקול דעת רחב:** יודגש כי לבית המשפט נתון "שיקול דעת רחב" בקביעת ההוצאות, תוך איזון בין כלל השיקולים. 2. **יריבות והצדקת צירוף נתבעים:** * **עילות התביעה נגד נתבעות 3-4:** בית המשפט בוחן את עילות התביעה כנגד נתבעות 3 ו-4. התובע ייחס להן החזקה ושימוש בחלק משטח מגרש 200 (בו הן מפעילות גן ילדים), ועל כן עתר לחיובן בדמי שימוש ובפינויין. * **טענת הנתבעות להעדר יריבות:** נתבעות 3 ו-4 טענו, מחד, כי אין להן כל קשר למחלוקת בין התובע לנתבעים 1-2, ומאידך, כי הן מחזיקות במקרקעין מכוח הסכם השקעה ודיירות מוגנת משנת 2004, וזאת בהתאם להסכמה חוזית של כל הבעלים הרשומים. טענה זו תומכת בהעדר יריבות ישירה בינן לבין התובע בנוגע לרכישתו מגו' חוסייני, ומרמזת על מקור זכות חזקה יותר מזו שהתובע רכש. * **הקשר בין טענות התובע לזכויות הנתבעות:** התובע טען שהסכם הרכישה שלו אינו כולל את השטח שבחזקת הנתבעות 3-4, אך מצד שני, עתר למימוש זכויותיו גם במגרש 200, שם הן מחזיקות. בית המשפט מצא כי, אכן, במועד הגשת התביעה, התובע ייחס לנתבעות 3-4 החזקה ושימוש, ולכן ראוי היה לצרפן כצד לבירור זכאותו לתביעה לסילוק יד או לחיוב כספי, אך זאת, "בשים לב לשלב המקדמי בו הסתיימה התביעה" (כלומר, ללא צורך בהוכחות מהותיות בנוגע לעילות התביעה נגדן). 3. **איזון וסיום ההליך:** * **מיצוי המחלוקת:** בית המשפט קבע כי מחיקת הנתבעות מן ההליך, בד בבד עם מתן הוראה לרישום הערה בפנקסי המקרקעין (המבטאת צו מניעה), "מיצתה לעת הזאת מחלוקת זו בין הצדדים". * **הערת אזהרה כסעד:** רישום הערת אזהרה, כפי שצוין, הינו צעד משפטי שמטרתו להגן על זכויות. העובדה שהצו עומד בתוקפו מהווה סעד מסוים לתובע, אך אינה מהווה קביעה פוזיטיבית בנוגע לזכויותיהן המלאות של נתבעות 3-4 בשלב זה. * **החלטה על נשיאת כל צד בהוצאותיו:** לאור האמור, ובהיעדר הצדקה ברורה לחיוב צד אחד בהוצאות הצד האחר, בית המשפט קבע כי "יששא כל צד בהוצאותיו". החלטה זו מגיעה לאחר שווידא כי התביעה נגדם נמחקה בשלב מקדמי, וכי לא הוכחו טענות מהותיות הדורשות הכרעה מחייבת בנוגע אליהם. **חידושים או דגשים מיוחדים (בהקשר לנתונים שסופקו):** * **התמודדות עם דרישות הוצאות גבוהות:** ההחלטה מתמודדת עם דרישת הוצאות משמעותית של הנתבעות (30,000$ + 8% מהפחתה בתביעה כספית). התובע מצידו, העלה טענות כנגד אותנטיות ההסכם, וכן טען שהטיפול בתיק הסתיים במהירות. בית המשפט, על אף שהכיר בטענות ההגנה של נתבעות 3-4, לא מצא הצדקה לפסיקת הוצאות לטובתן, דבר המרמז על כך שהשיקולים ששללו חיוב (כמו ההתקדמות המהירה של ההליך, או החלטת המחיקה בשלב מוקדם) גברו על שיקול "הצד שזכה בדין". * **הקשר בין זכויות קניין וזכות גישה לערכאות:** בית המשפט מפנה לתקנה 151(ב) המדגישה את האיזון בין זכות הגישה לערכאות, זכות הקניין, ושמירה על שוויון. בענייננו, אף על פי שנתבעות 3-4 הן בעלות זכויות קניין (לפחות על פי טענתן), והגישו הגנה, ההחלטה הסופית לשאת כל צד בהוצאותיו משקפת את האיזון הזה, כאשר התביעה נגדן נמחקה בשלבים מוקדמים. * **החזקה לעומת בעלות וסעדים:** בית המשפט נאלץ להתמודד עם מצב בו התובע רכש זכויות, אך צדדים אחרים (נתבעות 3-4) מחזיקים בחלק מהנכס, וטענו למקור זכות חזק יותר (דיירות מוגנת והסכם השקעה). הדבר מדגיש את החשיבות של בדיקת הליכי רכישה באופן יסודי, ובמיוחד כאשר נכס מוחזק על ידי צדדים שלישיים. **מסקנה:** ההחלטה מדגימה את יישום עקרונות פסיקת ההוצאות, תוך מתן משקל לשיקולים שונים, ובכללם תוצאת ההליך, היקף העבודה, והשלב בו הסתיים ההליך. בית המשפט הגיע למסקנה כי בנסיבות העניין, מחיקת נתבעות 3-4 בשלב מקדמי, והרישום של צו המניעה, ממצים את המחלוקת כלפיהן, ולכן אין מקום לחייב צד אחד בהוצאות הצד השני. ההחלטה משלימה פסק דין שניתן במעמד הצדדים, ומדגישה את חשיבות האיזון המשפטי במקרים מורכבים של זכויות קניין וסכסוכים חוזיים.