רע"א 9386/12

תקציר

מדובר בשתי פוליסות ביטוח שנרכשו על ידי שני מבוטחים שונים – בעלים ושוכר – עבור אותו נכס, שנפגע במהלך העבודה החוזית של השוכר עליו. חברת הביטוח של השוכר שילמה את תביעת השוכר אך ביקשה מחברת הביטוח של הבעלים שיפוי חלקי על בסיס כפל הביטוח של הנכס. בית משפט השלום דחה את התביעה, בנימוק של אשמתו התורמת של השוכר. אלא שבית המשפט המחוזי הפך החלטה זו וקבע כי הקבלן וחברת הביטוח של הבעלים אחראים באחוזים מהנזק. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם אשמתו התורמת של השוכר פוטרת את חברת הביטוח של הבעלים מהשתתפות בתשלום הביטוח. בית המשפט הורה על רשות ערעור משום שלסוגיה השלכות רחבות והיא טרם נדונה בבית המשפט העליון. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט הנדל, קובעת כי על חברת הביטוח של הבעלים מוטלת חובה חלקית להשתתף בתגמולי הביטוח בגין "הנזק הנקי", שהוא חלק הנזק שאינו מיוחס לאשם התורם של השוכר. ההחלטה נשענת על סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי מבטחים יישאו באחריות משותפת וישתתפו בתשלומים בגין כפל ביטוח. משמעות הדבר היא כי על מבטח הבעלים לחלוק בנטל בגין הנזק שהשוכר לא גרם. תוצאה זו נתפסת כצודקת, המונעת התעשרות שלא כדין של חברת הביטוח של הבעלים על חשבון השוכר. השופט הנדל מכיר בקושי לקבוע את אחוז האשם ואת השלכותיו על היעילות הפרוצדורלית, אך סבור כי לשונו הברורה וההיגיון של החוק, יחד עם פסיקות קודמות, תומכים בתוצאה זו. השופט דנציגר והשופט שוהם מסכימים עם דעת הרוב. ראוי לציין כי חברת הביטוח של הבעלים אינה משוחררת לחלוטין מהשתתפות, אך אחריותה מוגבלת לאחוז הנזק שהדייר אינו אשם בו. פסק דין זה מחזק את עקרון מניעת עשיית עושר שלא כדין בדיני הביטוח ומדגיש את חשיבות ההבחנה בין תרחישים שונים של כפל ביטוח.