ע"א 10069-03-18

תקציר

עניינו של הערעור במחלוקת על זכות החזקה בדירה ציבורית בין המשיב, עמידר, לבין המערערת, שאמו שכרה את הדירה מעמידר. המערערת טענה כי היא מתגוררת בדירה עם אמה משנת 1995 ולכן עומדת לה הזכות להמשיך ולהתגורר בה כ"דיירת ממשיכת" לאחר מות אמה בשנת 2015. עם זאת, מרישומי הרישום עולה כי המערערת שינתה את כתובתה בשנת 2008, דבר ששבר את התקופה הנדרשת של מגורים משותפים רצופים. המערערת טענה כי בא כוחה של עמידר יעץ לאמה לשנות את כתובתו של המערער כדי להימנע מהעלאת שכר הדירה, והמערערת, בהיותה חיילת צעירה באותה עת, נענתה. בית משפט קמא מצא כי המערערת אכן התגוררה בדירה כל השנים הללו, אך דחה את טענתה להמשיך להחזיק בדירה בהתבסס על שיתוף הפעולה שלה בהסתרת מגוריה במרמה. ערכאת הערעור קיבלה את הערעור וקבעה כי יש להכיר בזכותו של המערער להמשיך להחזיק בדירה. בית המשפט מצא כי המערער התגורר בדירה ברציפות למעלה מארבע שנים לפני המועד הקובע ועמד בדרישות להכרה כ"דייר ממשיך" על פי הדין הרלוונטי. בעוד שהתנהלותה של המערערת בשינוי כתובתה לא הייתה תקינה, ציין בית המשפט כי בא כוחה של עמידר יעץ לה בשל קשייה הכלכליים של המשפחה. לפיכך, המשיב לא יכול היה להשתמש בהתנהלות זו כדי לשלול את זכותו החוקית של המערער להמשיך להחזיק בדירה. משכך, התקבל הערעור, בוטלה החלטת בית משפט קמא ותביעת הפינוי של עמידר נדחתה. בנוסף, חויב המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך דינו בגין הליך הערעור.