סע"ש 9869-09-18

תקציר

התובע, עובד לשעבר של הנתבעים, הגיש נגדם תביעה בגין תביעות שונות הקשורות לעבודה, לרבות אי המצאת חוזה עבודה או הודעה בכתב על תנאי העבודה, אי הנפקת תלושי שכר, אי ביצוע הפרשות לפנסיה ופיטורים שלא כדין. בית המשפט פסק לטובת התובעת בחלק מהטענות הללו. לגופו של עניין, השופט הורה לנתבעת מס' 1 לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העבודה כנדרש בחוק. סכום זה ניתן למרות קיומו של "תזכיר" לא חתום המפרט תנאי עבודה מסוימים, שכן הוא נעדר פרטים מהותיים ולא תאם את שכרו בפועל של התובע. בנוסף, נפסקו לתובעת 1,000 ₪ כהחזר בגין ניכוי שכר לא תקין באפריל 2017 ו-12,000 ₪ בגין שכר שלא שולם בגין שכירת מתחם. עם זאת, השופטת דחתה את טענות התובע לשכר שלא שולם כפי שבא לידי ביטוי בתלושי השכר, שכן התובעת לא סיפקה ראיות מספיקות לסתור את תוכנם של התלושים. גם התביעה להפרשות לפנסיה נדחתה, שכן התובע לא הוכיח כי שכרו עלה על הסכום הנקוב בתלושים, ואף לא כי פנה לנתבעים בעניין זה. בית הדין גם דחה את תביעת התובעת לפיצויי פיטורים, ולא מצא הרעה ממשית בתנאי העבודה או נסיבות אחרות המצדיקות התפטרות לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. כמו כן, השופטת דחתה את התביעה לפיצויים בגין עוגמת נפש, וקבעה כי התנהלות הנתבעים אינה מצדיקה פיצוי בעניין זה. באשר לטענות התובע כנגד הנתבע מס' 2, לא מצאה השופטת עילה להטיל על אדם זה אחריות אישית לטענות התובע, והתביעה נגדו נדחתה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות. ההחלטה ניתנה שלא בנוכחות הצדדים, וסכומי פסק הדין ישולמו לתובע על ידי הנתבעת מס' 1.