עמ"נ 23922-05-21

תקציר

עניינו של פסק הדין הנדון בדחיית ערעור על תשלום היטל השבחה, המוטל על הנהנים העיקריים מכל עליית ערך קרקע הנובעת מתכנית מאושרת. המערערת, יכין-חקל, חכרה קרקע מרשות מקרקעי ישראל לשימוש חקלאי בלבד, אך בהמשך התקשרה בהסכם מכר שבחן את האפשרות שהקרקע תשמש למגורים ולמסחר. השאלה המהותית הייתה האם יכין-חקל, חוכרת מדור לדור, חייבת בתשלום היטל השבחה בעקבות שינוי ייעוד הקרקע. בית המשפט הגיע למסקנה כי חוזה החכירה הדורי של יכין-חקל מוגבל לשימוש חקלאי ואינו מזכה אותם ליהנות מסיווגה מחדש של הקרקע. ככזו, יכין-חקל לא נחשבה לחוכרת דורית שתיהנה מהשבחת הקרקע, למרות שהחזיקו בקרקע בחכירה דורית. עוד ציין בית המשפט כי הסכם המכר, שהתייחס לאפשרות של שינויי ייעוד, היה חוזה מוקפד שלא שינה את מעמדה המשפטי האובייקטיבי של יכין-האקל. בנוסף, צוין כי גביית "היטל השבחה" על ידי מנהל מקרקעי ישראל במסגרת שיווק תמ"ל 1022 עשויה להוות גבייה כפולה אם היחידות שאושרו בתכנית המתאר הארצית יהיו זהות לאלה שבתכנית ההשבחה משנת 1998. הערעור נדחה, ויכין-חקל חויבה לשלם הוצאות משפט והוצאות משפט.