ת"א 36486-09-20

תקציר

השופט במקרה זה פסק לטובת הנתבעים, ודחה את טענת התובעים לרשלנות כנגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים. התובעים, יורשי הבעלים המקוריים של חלקת אדמה בטייבה, טענו כי האפוטרופוס התרשל בשנת 1965 כאשר הכריז על החלקה כנכס נפקדים, מה שהוביל להפקעתה ולגרימת נזק. השופט קיבל תחילה כי לאפוטרופוס חלה חובת זהירות כלפי בעלי המקרקעין בשטח ישראל, וכי במקרה זה הייתה הפרה של חובה זו, שכן האפוטרופוס לא ערך את הבדיקות הנדרשות טרם הכריז על הנכס כנפקד. עם זאת, השופט מצא כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי נגרם להם נזק כלשהו כתוצאה מרשלנות האפוטרופוס. התובעים טענו כי נשללה מהם הזכות להשתמש בחלקה לצרכים חקלאיים, אך השופט מצא את עדויותיהם בעל פה בעניין זה בלתי אמינות וסותרות ראיות אחרות. בתוך כך, הציגו הנתבעים תצלומי אוויר ועדויות מומחים לפיהן החלקה הייתה מעובדת עד תחילת שנות ה-80, התומכות בטענת הנתבעים כי הבעלים המקוריים ויורשיהם המשיכו להשתמש בקרקע ולהחזיק בה גם לאחר שהוכרזה כנפקדת. השופט הצביע גם על תצהירים שנחתמו על ידי התובעים בשנת 2014, בהם הודו כי הבעלים המקוריים ויורשיהם המשיכו לעבד, להשתמש ולהחזיק בקרקע. בנוסף, ציינה השופטת כי לא נמנע מהתובעים לבצע עסקאות או לשנות את ייעוד הקרקע, בניגוד לטענותיהם. בסיכומו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי התובעים לא הוכיחו נזק כלשהו כתוצאה מרשלנות האפוטרופוס ולכן דחתה את התביעה. עם זאת, השופט קיבל את הטענה שהייתה הפרת חובה מצד האפוטרופוס. התובעים חויבו לשאת בהוצאות השמאות והוצאות המשפט של הנתבעים, בסך 40,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.