ע"ב 1358/06

תקציר

שני תובעים, מר גורבוי יורי ומר אנדריי איזמאילוב, שעבדו בחברה לפינוי אשפה כנהגי משאיות, הגישו תביעה נגד החברה בגין הפרות דיני עבודה. המחלוקת העיקרית הייתה האם נהגי החברה נופלים תחת צו ההרחבה בענף התחבורה, שחל על עובדים שתפקידם הקבוע הוא נהיגה ברכבי משא. בית המשפט קבע כי הצו חל על התובעים, שכן עיקר תפקידם היה נהיגה במשאיות והובלת מכולות אשפה, וטענת החברה כי מדובר בחברה לסילוק אשפה ולא בחברת הובלה, לא הייתה משכנעת. התובעים היו זכאים להפרשי שכר מינימום, שכן החברה לא שילמה אותם לפי תעריפי שכר המינימום השעתי. מר איזמאילוב קיבל 90,560.305 ₪ עבור גמול שעות נוספות, ואילו מר גורבוי קיבל 25,011.25 ₪. לשני התובעים ניתנו דמי הבראה, פדיון ימי חופשה ודמי מחלה. מר גורבוי, שפוטר במהלך חופשת המחלה, קיבל פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, אך מר איזמאילוב, שבית המשפט סבר כי התפטר, לא התפטר. תביעותיו של מר איזמאילוב לדמי חגים, ותק נוסף והפרשות לקרן השתלמות אושרו אף הן, ואילו תביעתו של מר גורבוי לשכר עבור חודש מרץ 2003 התקבלה על ידי הנתבעת. החברה חויבה לשלם לכל תובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. פסק הדין ניתן לטובת התובעים, והם היו אמורים לקבל את הסכומים הנקובים, כולל הפרשי הצמדה וריבית, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.