בר"ע 8761-12-14

תקציר

הערעור עסק בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שם ערער המערער על קביעה לפיה לא איבד 50% מכושר ההשתכרות שלו למרות שנקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 80%. פסק הדין המקורי התבסס על החלטת ועדת ערר, אשר בחנה את בעיותיו הבריאותיות המרובות של המערער, לרבות נוירופתיה סוכרתית, מגבלות מותניות וסרטן שלפוחית השתן. למרות זאת, הוועדה הגיעה למסקנה כי המערערת עדיין יכולה לבצע עבודות הדורשות פחות מאמץ פיזי, כגון עבודות במפעל קל. המערער טען כי הוועדה לא שקלה כראוי את חומרת נכותו הרפואית ואת נסיבות העסקתו, ולא סיפקה הנמקה מפורטת המתיישבת עם תקדים מקרה (עניין מוהרה), המבסס קשר בין מוגבלות רפואית למוגבלות תפקודית. בית הדין המחוזי אישר את החלטת הוועדה, תוך התחשבות ראויה ביכולותיו ונסיבותיו של המערער. בערעור חזר המערער על חששותיו, והדגיש את היעדר ההתחשבות המפורטת בליקויים הספציפיים שלו, וכיצד ליקויים אלה השפיעו על כושרו לעבוד. בית הדין מצא פגמים משפטיים משמעותיים בהחלטת הוועדה, ובפרט היעדר הסבר להתעלמות מ"הנחת המוצא" לפיה ליקויים רפואיים משקפים חוסר יכולת מעשית לעבוד. בית הדין הורה כי עניינו של המערער ייבחן מחדש על ידי הוועדה בנימוקים מקיפים, ובכך קיבל את הערעור, והורה למשיב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המערער.