ע"א 38608-01-11

תקציר

תיק זה עוסק בערעורים נגדיים הנוגעים לתאונת עבודה שהתרחשה ביום 22.11.2000, בה נפצע המערער, מחסנאי. סוגיות הליבה המשפטיות סובבות סביב אחריות המעסיק לרשלנות, הרשלנות התורמת של המערער והערכת הנזקים. **I. אחריות ורשלנות מעביד:** * **חובת זהירות:** על המשיב, כמעסיק, הייתה חובה חוקית לספק סביבת עבודה בטוחה ולבסס שיטות עבודה בטוחות. זה כולל מתן הכשרה מתאימה, פיקוח וציוד למניעת תאונות עבודה. * **הפרת חובה:** בית המשפט קמא מצא, וערכאת ערעור זו אישרה, כי המשיב הפר את חובת הזהירות שלו בכמה דרכים: * **היעדר שיטת עבודה בטוחה והדרכה:** המשיבה לא הטמיעה שיטת עבודה בטוחה לפריקת סחורה מהמדפים והתרשלה במתן הכשרה והדרכה נאותות לעובדיה, ובמיוחד למערערת, שהייתה עובדת מתחילה. הראיות הצביעו על כך שהעובדים היו רגילים לטפס על מדפים, נוהג שהיווה סיכון צפוי. * **היעדר פיקוח:** כישלונו של המשיב לפקח על תהליך הפריקה איפשר לשיטת עבודה לא בטוחה להתקיים, ותרם לתאונה. * **סיבתיות:** בית המשפט ביסס קשר סיבתי בין רשלנות המשיב לבין פציעותיו של המערער, שכן תנאי העבודה הלא בטוחים והיעדר הכשרה מתאימה תרמו ישירות לנפילה. **השני. רשלנות תורמת:** * **עיקרון משפטי:** רשלנות תורמת היא הגנה משפטית כאשר התנהגותו של הנפגע תרמה לפציעתו. זה יכול להפחית או לשלול את אחריות הנתבע. * **בקשה בתיק זה:** המשיב טען לרשלנות תורמת מצד המערער. עם זאת, בית המשפט קמא, ולאחר מכן בית המשפט לערעורים, דחו טענה זו. הנימוק היה כי המערער, כעובד חדש, פעל בהתאם לנוהגים המקובלים (אם כי לא בטיחותיים) של מקום העבודה, אשר לא טופלו כראוי על ידי המשיב באמצעות הכשרה או פיקוח. לפיכך, מעשיו של המערער לא נחשבו כגורם עצמאי לתאונה אלא כתוצאה מרשלנות המעסיק. **השלישי. הערכת נזק וחידושים משפטיים:** * **נכות רפואית:** בית המשפט קמא, בהסתמך על חוות דעת רפואית מומחה, קבע את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור של 17.5%. עם זאת, התעוררה חידוש משפטי מכריע ונקודת מחלוקת בעניין סירובו של המערער לעבור ניתוח שעשוי לשפר את מצבו. * **החובה להפחית נזקים:** עיקרון משפטי מבוסס היטב הוא חובתו של צד נפגע להפחית את נזקיו. זה מחייב את התובע לנקוט בצעדים סבירים כדי למזער את הפסדיו, כולל לעבור טיפול רפואי מומלץ אם הוא סביר וטומן בחובו סיכון נמוך עם סיכויי הצלחה גבוהים. * **גישת בית המשפט קמא:** בית המשפט קמא הפחית את נכותו המוערכת של המערער מ-17.5% ל-10%, וייחס הפחתה זו לסירובו לניתוח. הדבר משקף את החלת עקרון ההקלה על ידי בית המשפט, תוך הכרה בכך שסירובו של המערער מנע שיפור פוטנציאלי במצבו. * **חידוד בית המשפט לערעורים:** בעוד שערכאת הערעור הסכימה עם קביעת בית המשפט קמא בדבר שיעור הנכות המופחת, היא זיהתה טעויות בחישוב הפסדי שכר עתידיים והשמטת נזקים תוצאתיים אחרים. * **הפסדי שכר עתידיים:** בית המשפט לערעורים מצא כי פסק הדין הגלובלי של בית המשפט קמא בגין הפסדי שכר עתידיים אינו מספיק. זה התבסס על החישוב שהסכום שנפסק לא הביא בחשבון כראוי: * פוטנציאל להחמרה עתידית של המצב, גם עם ניתוח, כפי שציין המומחה. * הפסדי השכר בתקופת ההחלמה מהניתוח המוצע, המוערכים בין שישה לשנים עשר חודשים. פסק הדין של בית המשפט קמא נמצא כמייצג רק כ-40% מהחישוב האקטוארי להפסדי שכר עתידיים, מה שהוביל לקיפוח בלתי מוצדק עבור המערער. * **נזקים תוצאתיים:** בית המשפט לערעורים ציין גם כי בית המשפט קמא לא לקח בחשבון נזקים נוספים הנובעים ישירות מהניתוח המוצע, כגון כאב וסבל במהלך ההחלמה, והוצאות נלוות כמו טיפול רפואי, נסיעות וצורך פוטנציאלי בסיוע של צד שלישי. * **שינוי פיצויים:** בית המשפט לערעורים, בהתייחסו לליקויים אלה, הוסיף סכום גלובלי של 85,000 ₪ לפיצוי הכולל. התאמה זו נועדה לשקף באופן שוויוני יותר את הפסדי השכר העתידיים של המערערת ואת הנזקים הנובעים ממנה, בהתחשב ביתרונות ובחסרונות הפוטנציאליים של הניתוח המומלץ, תוך התחשבות בהחזרים פוטנציאליים מקרן ביטוח הבריאות הממלכתי. **הרביעי. סיכום הערעורים:** * ערעורו של המערער התקבל בחלקו, והביא להגדלת הפיצוי שנפסק. * ערעורו של המשיב נדחה, תוך שהוא מאשר את ממצאי בית המשפט קמא בדבר האחריות והנסיבות העובדתיות של התאונה. * המשיב חויב לשאת בהוצאות המשפט של המערער בגין הליכי הערעור.