ת"א 391/04

תקציר

התובע, יליד 1951, נפגע בתאונת עבודה בשנת 1997 ותבע את מעסיקו, הנתבע 2, ואת בעליו הנתבע 1, יחד עם חברת הביטוח שלהם, הנתבעת 3, לפיצויים. התאונה אירעה כאשר התובע נפל מפיגום במהלך עבודתו באתר בנייה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וייחס לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 45%. התובע טען כי הפיגומים היו רעועים וגרמו לנפילתו. הנתבעת 2 טענה כי הקבלן הראשי, סולל בונה, היה אחראי לתאונה משום שלא תיאם והכין את אתר העבודה בצורה בטוחה. סולל בונה, צד שלישי בתביעה, טענה כי הנתבעת 2 לא הייתה קבלן המשנה שלה וכי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת 2. בית המשפט מצא הן את הנתבעת 2 והן את סולל בונה אחראיות לתאונה, וחילק את האחריות הנזיקית בשיעור של 80% לנתבעת 2 ו-20% לסולל בונה, שכן הנתבעת 2 לא הדריכה או פיקחה כראוי על עובדיה, ואילו סולל בונה הייתה צריכה להבטיח בטיחות כוללת באתר העבודה. סוגיית כפל הביטוח התעוררה בין הנתבעים 2 ו-3, לבין סולל בונה והמבטחת שלה. בית המשפט קבע כי שתי פוליסות הביטוח חלות, אך על המבטחים לשאת בנטל באופן יחסי בהתאם לסכומי הביטוח הנקובים בפוליסות. לפיכך, חברת הביטוח של הנתבעת 3 תשלם 23% וחברת הביטוח של סולל בונה 77% מהנזק המוסכם בסך 550,000 ₪, לאחר ניכוי תשלומי ביניים. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע בהתאם, כאשר כל צד יישא בהוצאותיו.