ע"א 1688-08-13

תקציר

הערעור מתקבל, ופסק דינו של בית משפט קמא לפנות את המערער נדחה. בית המשפט קבע, כי המשיבים לא סיפקו סיבה מוצדקת לפינוי המערערת, וטענות המשיבים לא עמדו בעינן. ראשית, המשיב לא יכול היה לשמש עוד כבורר מאחר שהיה צד לסכסוך. שנית, טענת המשיבים כי המערערת סירבה להשתתף בהליך הבוררות נדחתה, שכן המערערת רק הביעה חוסר שביעות רצון מבחירתו של המשיב כבורר ולא סירבה להליך עצמו. שלישית, המשיבים לא יכלו לפנות את המערערת על בסיס סעיף הפרת התכלית בהסכם השכירות, שכן המשיבים היו מודעים והסכימו כי הנכס ישמש כמשרד, ושתיקתם הממושכת הביאה לכך שהם ויתרו על זכותם לטעון להפרה. בנוסף, אין לראות בשימוש שעשתה המערערת בנכס משום הפרה יסודית של הסכם השכירות. לבסוף, לעניין דמי השכירות לתקופת האופציה, מאחר שלא נקבע בהסכם, על המערערת לשלם שיעור סביר, שלא נקבע במקרה זה ועשוי לדרוש התדיינות נפרדת. בהתחשב בכך שהמערערת פינתה את הנכס, קבע בית המשפט כי הם יכולים לחזור ולהחזיק בו עד תום תקופת האופציה, כפי שנקבע בהסכם השכירות. שני הצדדים יכלו לברר את טענותיהם הכספיות בהליכים נוספים, והמשיבים חויבו לשלם למערערת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.