ת"א 786/93

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1992, תבע מהנתבעים פיצויים בגין נזקיו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת העיקרית הייתה על קביעת נכותו הרפואית של התובע, שבית המשפט מינה לה מספר מומחים. בית המשפט קבע כי לתובע 31.6% נכות רפואית, מתוכם 24% נכות נוירולוגית, 10% נכות שיווי משקל ונכות פסיכיאטרית משוקללת של 7.6%. עוד קבע בית המשפט כי לתובע נקבעה נכות תפקודית בשיעור של 30%. באשר לכושר ההשתכרות של התובע, קבע בית המשפט כי יש לחשב אותו על בסיס השכר הממוצע במשק, בניכוי מס הכנסה, כלומר 4,250 שקל נטו לחודש. הפסד השתכרות העבר של התובע חולק לשלושה חלקים: תקופת אי כושר כוללת (100 ימים), תקופת אי כושר בשיעור של 50% (שנתיים) ותקופת אי כושר בשיעור של 35% (מאפריל 1994 ועד לפסק הדין). בית המשפט פסק גם על פיצוי התובעת בגין כאב וסבל, הוצאות עזרה וסיעוד בעבר, טיפול אימהות בעבר, הוצאות רפואיות עתידיות, הוצאות רפואיות בעבר, הוצאות זימון עדים וטיפולי שיניים. לאחר ניכוי תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי ותשלומים קודמים מהנתבעים, וכן בהתחשב בחובת התובע להקטין נזקים, חויבו הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך 574,013 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% מיתרת הסכום לאחר הניכויים.