ערר 1083/19

תקציר

ועדת הערר המחוזית בירושלים דחתה ערר שערער על דחיית בקשה להיתר בנייה להריסה ובנייה מחדש של מבנה המיועד ל"מבנה לשימור" לפי תכנית 3770. הוועדה קבעה כי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פירשה נכונה את תמ"א 3770 כמחייבת שימור המבנה בכללותו, ולא רק את חזיתותיו. נמצא כי לשון התכנית, תכליתה וההיסטוריה החקיקתית שלה תומכים בפרשנות זו. כמו כן, קבעה הוועדה כי חריג מתכנן המחוז, שהתיר הריסה אם הותר במפורש בתכנית הרלוונטית, אינו חל במקרה זה. תכנית 3770 לא התירה במפורש את הריסת המבנה, ולכן מסלול "הריסה ובניה" לפי תכנית מתאר ארצית ותכנית 10038 לא היה זמין. החלטת ועדת הערר בעניין רחל אמנו, שפירשה תכניות אלה כאוסרות על הריסת מבנים לשימור, התקבלה. בנוסף, דחתה הוועדה את טענת המערער כי יש להחיל הוראות מעבר לצורך יישום פרשנות חדשה לחוק. ההחלטה באמנו הוכרזה במקום ליצור חוק חדש, ולכן לא נדרשו הוראות מעבר. הערר נדחה ללא הוצאות, והומלץ למערערת לממש זכויות לפי תכנית 3770 או ליזום תכנית מפורטת להריסה ולבנייה מחדש.