דב"ע נה/94 - 3

תקציר

בית הדין דן בשני ערעורים הנוגעים לסכסוכי עבודה בהם היו מעורבים עובדים מאזור האוטונומיה של יריחו. בשני המקרים ביקשו המעסיקים מהעובדים להעמיד ערבות כספית לכיסוי הוצאותיהם המשפטיות הפוטנציאליות. על בית המשפט הוטל לקבוע האם יש להתייחס לתושבי אזורי אוטונומיה כמו יריחו כאל תושבי חוץ על פי החוק הישראלי, במיוחד בכל הנוגע לקושי לאכוף פסקי דין של בתי המשפט הישראליים באזורים אלה. בתחילה חייב בית הדין האזורי לעבודה את העובדים להפקיד ערבות בשל חשש לגביית הוצאות לאור מעמד האוטונומיה החדש של יריחו, שכבר לא היה בשליטה מנהלית ישראלית. למרות טענות העובדים כנגד דרישה זו, בנימוק של יחס בלתי הוגן ביחס לתושבי יהודה ושומרון, עמד בית המשפט על נחיצות הפיקדון בשל אי עמידה בחובות שכר הטרחה הקיימות והסיכון לפיצויים בלתי ניתנים לגבייה. עם זאת, באחד המקרים הסכים בית המשפט להפחית את סכום הפיקדון מ-14 אלף שקל ל-4,000 שקל, וקבע כי החיוב הראשוני מופרז בגין תביעות מסוג זה. בסופו של דבר, כל צד הונחה לשאת בעלויות הערעור שלו, תוך שימת דגש על איזון בין הגנה על האינטרסים של המעסיקים לבין הבטחת גישה לצדק לתושבי אזורי אוטונומיה.