סע"ש 26501-03-13

תקציר

העובד תבע את המעסיק לפיצויי פיטורים, פיצוי הפרשי בגין עבודה במנוחה שבועית וחגי ישראל, פיצוי בגין חלקו של המעסיק בהפרשות לפנסיה, פיצוי בגין הלנת שכר ופיצוי בגין איחור בהפרשה של תלושי שכר. המעסיק לא חלק על הסכומים אלא על הזכאות עצמה. בית הדין פסק לטובת העובד. ראשית, העובד נחשב מפוטר וזכאי לפיצויי פיטורים משום שהמעסיק סיים את יחסי העבודה. שנית, העובד זכאי לתוספת שכר עבור עבודה בתקופת המנוחה השבועית, בשיעור של 50% משכרו הרגיל, למרות שהסכים כי יום ראשון יהיה יום החופש שלו. העובד עבד כחמש שעות כל שבועיים בשבתות וזה לא היה בהתנדבות. מאחר שהמעסיק לא ניהל רישום של שעות העבודה, נטל ההוכחה נפל עליו והוא לא הצליח להוכיח את שעות העבודה בפועל של העובד. שלישית, העובד זכאי גם לתשלום נוסף עבור עבודה בחגי ישראל, למעט יום כיפור, שבו לא עבד. רביעית, העובד זכאי לקבל את הסכום של 5,930 ₪ ישירות מהמעסיק, שהיה אמור להיות מופרש לקרן הפנסיה כפיצוי מעסיק, למרות סירובו לחתום על טפסי קרן הפנסיה. חמישית, על המעסיק לשלם לעובד פיצוי בגין הלנת שכרו עבור חודש נובמבר 2012, אשר הוחזר רק לאחר שהעובד הגיש תביעה. בית המשפט פסק שליש מסכום הפיצוי המקסימלי, העומד על 3,500 שקל. שישית, על המעסיק לשלם 2,500 ₪ בגין אי מסירת תלושי שכר לעובד במועד. זאת, מתוך רשלנות ולא מתוך רצון לפגוע בזכויות העובד. לבסוף, תביעת המעסיק לקיזוז הלוואה פרטית נדחתה מאחר שלא הוכח כי ההלוואה נועדה להחזרה. המעסיק חויב לשלם לעובד את הסכומים האמורים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, בתוך 30 יום. יתר טענותיו של העובד, לרבות טענת הקיזוז, נדחו. כמו כן חויב המעסיק לשאת בהוצאות העובד ובשכר טרחת עורך דין, והעובד זכאי לפנות למוסד לביטוח לאומי כדי לבדוק אם הוא זכאי לדמי אבטלה.