בש"א 5228/06

תקציר

בית המשפט החליט לקבל את בקשת הנתבעים לדחות על הסף את התביעה שהוגשה נגדם על ידי הבנק למשכנתאות התובע. ההחלטה מבוססת על תקופת ההתיישנות של התביעה. התובעים טענו כי הנתבעים, כערבים להלוואה בסכום העולה על 250,000 ₪, אינם ערבים יחידים ולכן אינם נופלים תחת ההוראות החלות על ערבים יחידים. משכך, טענת התובעים כי התביעה התיישנה בשל חלוף הזמן, שכן החייבים הפסיקו לעמוד בתשלומים בשנת 1996, הייתה תקפה. בית המשפט הסכים כי עילת התביעה כנגד הנתבעים קמה עם העמדת ההלוואה לפירעון מיידי, לא יאוחר ממועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל בדצמבר 1997, וכי תביעת התובעים, שהוגשה בשנת 2005, חורגת בהרבה מתקופת ההתיישנות. קביעה זו ניתנה למרות טענות התובעים כי ערבות הנתבעים היא לצמיתות וכי הם מנועים מלתבוע את הנתבעים קודם לכן בשל הצורך לדרוש תחילה פירעון מהחייבים. כמו כן פסק בית המשפט לנתבעים 5,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין.