עת"א 1826-07-15

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לעתירה שהגיש אסיר שביקש לערער על אספקת בשר מעובד בארוחות הכלא. בעתירה נטען כי להחלטה להגיש בשר מעובד יש השלכות על כלל האסירים ולכן יש להתייחס לעתירתם כאל "עתירה ציבורית". אולם בית המשפט לא הסכים. היא הדגישה כי עתירות אסירים הן בדרך כלל פרטניות ואישיות באופיין, ומטרתן להתייחס להחלטות ספציפיות הנוגעות למאסרו של העותר עצמו. בעוד שבית המשפט הכיר בכך שעשויות להיות עתירות ציבוריות בקרב אסירים, הוא ציין כי מקרים כאלה קשורים בדרך כלל להחלטות גורפות החלות על קבוצת אסירים או לענייני מדיניות, והמקום המתאים לערער עליהן הוא בג"ץ. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי העתירה נגעה לסוגיה ספציפית הקשורה למעצרו של העותר עצמו ואינה נופלת לקטגוריה של עתירות ציבוריות. יתר על כן, בית המשפט ציין כי השלכות ההחלטה על אסירים אחרים אינן עולות בהכרח בקנה אחד עם האינטרסים של העותר, שכן ייתכן שחלק מהאסירים אינם מעוניינים בהחלפת בשר מעובד. לפיכך, נדחתה העתירה בעניין אספקת בשר מעובד לעותרת, והמזכירות הונחתה לשלוח העתק מההחלטה לבאי כוח הצדדים.