ת"א 15307-07-13

תקציר

התיק נסוב סביב תביעת שיפוי שהגיש המוסד לביטוח לאומי (התובעת) נגד קרנית (הנתבעת) בגין גמלת שיקום המשולמת לאלמנתו של נפטר שנהרג בתאונת דרכים. האלמנה, שלא עבדה לפני התאונה, קיבלה מהתובעת גמלת שיקום לכיסוי לימודיה והוצאות ההכשרה. עם זאת, התובעת טענה כי מאחר שהתאונה מזכה את האלמנה גם בפיצוי מקרנית כצד שלישי, יש לפצות אותה עבור גמלת השיקום לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. קרנית התנגדה לתביעה, וטענה כי הכללת גמלת השיקום בפיצוי תגרור חיוב כפול. בתוך כך, צידדה האלמנה בקרנית וטענה כי תביעת הפיצויים של התובעת אינה ראויה וכי אין לחייב את גמלת השיקום בפירעון. בית המשפט דן בהרחבה בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, המקנה לתובע זכות לדרוש פיצויים מצד שלישי האחראי לנזקו של מבוטח. בית המשפט פירש סעיף זה כמתיר החזר רק כאשר הצד השלישי מחויב לשלם "פיצויים לאותו זכאי". הודגש כי תכליתו העיקרית של הפיצוי היא כיסוי נזקי הנפגע, והתגמולים הניתנים על ידי התובע מנוכים מסך הפיצויים. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי הטבות מסוימות, כמו גמלת השיקום במקרה זה, אינן מהוות סעיפי נזק טיפוסיים ואין לנכותן. כמו כן, בית המשפט בחן את עקרונות חישוב הפיצוי בגין אובדן מזונות, ואישר כי לא ניתן להתחשב בשומה בהכנסותיה הפוטנציאליות של האלמנה לאחר התאונה. גמלת השיקום, שנועדה לסייע לאלמנה לרכוש השכלה או מקצוע, לא נתפסה כמשפרת את הכנסתה, שכן היא לא השפיעה על חישוב הפיצויים שלה. לפיכך, חיוב קרנית בגין הטבה זו יהווה פיצוי יתר. בסופו של דבר פסק השופט לטובת קרנית והאלמנה, ודחה את תביעת התובעת להחזר כספי. בית המשפט קבע כי גמלת השיקום אינה נופלת בגדר סעיפי נזק טיפוסיים וכי קרנית אינה יכולה לנכות אותה מהפיצויים המגיעים לאלמנה. בנוסף, האלמנה לא נדרשה להשיב את הגמלה לתובע, שכן היא סווגה כ"גמלה בעין". כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, ואילו קרנית זכתה בפיצוי מהתובע בגין הסכומים האמורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן נשללה מהתובע הזכות להוציא הודעת צד ג', והנתבע פוצה בגין הוצאות הצדדים השלישיים. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, כאשר זכות הערעור שמורה לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.