תמ"ש 64262-10-18

תקציר

בית המשפט דחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד שהגישו שני אחים זה נגד זה. התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי אח אחד (התובע) כנגד השני (הנתבעים), דרשה דמי שימוש ראויים ודמי שכירות עבור בית ויחידות נוספות בנכס, בטענה כי הנתבעים לא שילמו לתובע את חלקו בדמי השכירות. התביעה נעדרה ראיות מוצקות ולא הצליחה להוכיח את הסכומים הנתבעים, אלא הסתמכה על דמי שכירות פוטנציאליים ספקולטיביים. כמו כן, נדחתה זכותה של התובעת לדמי שימוש בגין היחידות הנוספות שנבנו לאחר רכישת הבית, שכן התובעת לא תמכה בעלויות הקמתן. עוד קבעה השופטת כי מדובר בניסיון להתחמק מהצורך להוכיח כי היחידות הושכרו, דרישה לקבלת תשלום דמי שכירות. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי התביעה אינה מוצדקת וכי התובע ישן על זכויותיו. גם התביעה שכנגד, שהוגשה על ידי הנתבעים, לא הביאה ראיות לסכומים הנתבעים, ולא הוכח כי בוצעו תשלומים ושיפוצים שונים על ידי הנתבעים. נקבע כי שני הצדדים עשו שימוש פסול בהליכים משפטיים, מה שהוביל את השופט לפסוק כי שני הצדדים מפצים את הציבור על התנהלותם ומשלמים לאוצר המדינה 2,000 שקל כל אחד. עוד נקבע בפסק הדין כי הצדדים אחראים לתשלום הוצאות התביעה וכי ניתן לפרסם את פסק הדין ללא כל פרטים מזהים על הצדדים.