ע"א 108/60

תקציר

ניתוח מקרה זה מתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים הנוגעים להסכמי בוררות ויכולת אכיפתם, במיוחד כאשר מדובר בעבירה פלילית פוטנציאלית. הסוגיה המשפטית המרכזית סובבת סביב השאלה האם הסכם בוררות הופך לחסר תוקף ובלתי ניתן לאכיפה אם הוא נועד במשתמע או במפורש להסתיר פשע או לסכל את עשיית הצדק. **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים:** * **הפרדה בין עניינים אזרחיים ופליליים:** עיקרון יסוד שנקבע הוא האופי המובחן של הליכים אזרחיים ופליליים. הפסיקה מצביעה על כך שבעוד שאישום פלילי עצמו אינו יכול להיות נושא לבוררות, צדדים זכאים בדרך כלל להגיש סכסוכים אזרחיים קשורים (למשל, תביעות נזיקין) לבוררות. הדבר מומחש על ידי הדיון ביחס ל-*Russell v. Russell*, המבחין בין העבירה הפלילית של גניבה לבין האחריות האזרחית לתיקון הנזק שנגרם. * **אי חוקיות הסכמי בוררות:** הניתוח מדגיש כי הסכם בוררות יכול להפוך לבלתי חוקי ובלתי ניתן לאכיפה אם הוא משמש "להשתקת העניין הפלילי", ולו רק במלואו. זה יוצר "עסקה לא חוקית" שבתי המשפט לא יאשרו אותה. * **הסכמה משתמעת להסתרת פשע:** חידוש משפטי משמעותי שנדון הוא התפיסה שהסכמה להסתרת פשע אינה חייבת להיות מפורשת. ניתן לרמוז מכך מהנסיבות. המקרה *Jones v. האגודה לבניית תועלת קבועה במריונטשייר* מובאת כדוגמה שבה תנאי משתמע להשתקת עניין פלילי הוסק מהסכם שנעשה עם קרובי משפחתו של החייב. * **הבחנה בין הסכמים עם חייבים לבין צדדים שלישיים (Flower v. Sadler Rule):** הבחנה מכרעת נעשית בין הסכמים שנעשו ישירות עם חייב להסדרת חוב לבין הסכמים שנעשו עם צדדים שלישיים בנוגע לאחריות החייב. הכלל מ-*Flower v. סדלר* מציע כי נושה המאיים על חייב בהליכים פליליים כדי לגרום לתשלום חוב אינו מהווה בהכרח כפייה המבטלת את תוקף ההסכם. בית המשפט בוחן הסכמים הכוללים צדדים שלישיים בקפדנות רבה יותר, ורואה בהם פוטנציאל לכפייה של מתנדבים חפים מפשע. עיקרון זה נתמך גם על ידי *A.A. 94/50*. * **תסכול עשיית הצדק:** עקרון העל הוא שכל הסכם שיש בו כדי לסכל את עשיית הצדק הוא חסר תוקף. זה יכול להתרחש כאשר הצדדים מסכימים ל"עבירה" במשתמע, כגון הסכמה להסתיר פשע. * **העיקרון של *ex turpi causa non oritur actio* (אין פעולה נובעת מסיבה לא ישרה):** כלל משפטי זה מופעל, במיוחד בחוות דעתו של השופט זילברג. היא טוענת כי תובע אינו יכול להסתמך על חוזה בלתי חוקי לקיומו או לביטולו. במצבים של *in pari delicto* (כאשר שני הצדדים אשמים באותה מידה), בית המשפט לא יסייע לאף אחד מהצדדים לאכוף או לפסול את ההסכם הבלתי חוקי. עיקרון זה משמש עילה עצמאית לדחיית הערעור, גם אם נדונו פרטי אי חוקיותו של הסכם הבוררות. * **פרשנות אומד דעתם של הצדדים:** המקרה מדגיש את החשיבות של קביעת כוונתם האמיתית של הצדדים. בעוד שרצונו של צד אחד לפרטיות ("לא להתפרסם") עשוי להתקיים, הוא אינו שווה באופן אוטומטי להסכמה להסתרת פשע. תפקידו של בית המשפט הוא לברר אם הייתה הבנה הדדית כדי לחנוק את ההליכים הפליליים. * **תחולתו של סעיף 67 לחוק הנזיקין האזרי, 1944:** הניתוח נוגע לסעיף 67 לחוק הנזיקין האזרי, המחייב את בתי המשפט להודיע למשטרה על עובדות המהוות אישום פלילי. יצוין כי בורר אינו מנוע מלקיים סעיף זה, והחוק אינו אוסר על בוררים לדון בתביעות נזיקין גם אם צד חשוד בעבירה פלילית. * **סעיף 129 לפקודת המשפט הפלילי, 1936:** פרשנותו של סעיף 129, העוסק בעבירות של שיבוש העמדה לדין או הסתרת עבירות, שנויה במחלוקת. נקודת מבט אחת מציעה שהסעיף רחב יותר מסתם חניקת העמדה לדין ויכול לכלול עיכוב האשמות או הסתרת ראיות. **חידושים משפטיים בתיק:** תרומתו של התיק טמונה ביישום הניואנסים של עקרונות משפטיים מבוססים על יחסי הגומלין המורכבים בין בוררות להתנהגות פלילית פוטנציאלית. באופן ספציפי, הוא מחדד את ההבנה של: * כיצד הסכמים משתמעים להסתרת פשעים יכולים לפסול הסכמי בוררות. * ההבחנה הקריטית בבחינה המשפטית בין הסכמים ישירים עם חייבים לבין הסכמים עם צדדים שלישיים הנוגעים להסדר חוב, לפי *Flower v. Sadler*. * תחולתה של דוקטרינת *ex turpi causa* במצבים *in pari delicto* כדי למנוע מצד/ה לבקש לפסול הסכם בוררות שהוא עצמו התקשר בו, גם אם יש לו נימה בלתי חוקית. החלטתו הסופית של בית המשפט לדחות את הערעור, למרות מחלוקת מסוימת על הפרשנות המשפטית המדויקת של סעיף 129 והממצאים העובדתיים בדבר הסתרה, מעידה על נטייה שיפוטית חזקה לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ולמנוע מהסכמי בוררות להפוך לכלי להתחמקות מהדין הפלילי. הדגש על כך שהמערערת לא תבוא עם "ידיים נקיות" מחזק עוד יותר את עקרונות השוויון המנחים את החלטת בית המשפט.