המנ"פ 55280-01-26

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים הדיוניים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון (רשמת מורן יהב) בבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי** **מבוא** ההחלטה הנדונה עוסקת בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, או לחלופין, לקביעה כי הערעור הוגש במועד. הערעור המבוקש מכוון כנגד החלטת בית משפט השלום בחיפה, אשר דחתה בקשה לעיון מחדש בהחלטה קודמת בדבר פסלות שופט (מותב). הבקשה מעלה סוגיות הנוגעות לדיני ערעורים, למועדים להגשתם, ולטענות בנוגע לפסלות שופט, כל זאת בהקשר של הליך של קובלנה פלילית. **עיקרי ההליך בבית משפט השלום (קמא)** 1. **הגשת כתב קובלנה:** המבקש ואמו הגישו כתב קובלנה פלילית נגד המשיבים. 2. **ביטול כתב הקובלנה:** בית המשפט קמא הורה על ביטול כתב הקובלנה לפני בירורו לגופו. הטעמים לכך היו, בין היתר, אי-התאמת הליך הקובלנה לסוגיות שהועלו וכן ניסוחו. 3. **בקשה לביטול פסק דין ובקשה לפסלות שופט:** כשנה לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשה לביטולו, ולצידה בקשה לפסילת השופט. 4. **החלטות בית המשפט קמא:** * בקשת ביטול פסק הדין נדחתה, תוך קביעה כי טענות המבקש הן במהותן ערעוריות. * נקבע כי בהיעדר טעם מבורר לדון בבקשה עצמה, אין מקום לדון בבקשות נוספות שהוגשו, לרבות בקשת הפסלות. * בהחלטות מאוחרות יותר (7.12.2025 ו-21.12.2025), נדחו בקשות נוספות, תוך הבהרה כי לא היה מקום לדון בבקשת הפסלות לאחר דחיית הבקשה לביטול פסק הדין, וכי החלטות שיפוטיות אינן יכולות להוות בסיס לפסלות המותב. כמו כן, הובהר למבקש המסלול הדיוני הנכון להעלאת טענותיו. **עמדת המבקש בבקשה לבית המשפט העליון** 1. **טענת אי-מתן החלטה מהותית:** המבקש טוען כי לא ניתנה כלל החלטה מהותית בבקשת הפסלות, אלא נקבע כי הדיון בה "התייתר". לטענתו, מכיוון שלא ניתנה החלטה מהותית, לא החל מניין הימים להגשת ערעור. 2. **חלופה – טעמים מיוחדים להארכת מועד:** * **אי-המצאת ההחלטה:** ההחלטה נושא הערעור לא הומצאה למבקש, והוא נודע על קיומה רק ב-9.1.2026 מעיון ב"נט המשפט". * **טעות במועד:** המבקש סבר שמניין הימים להגשת ערעור פסלות הוא עשרה ימים, והגיש את הערעור ב-17.1.2026 (יום שבת, ולכן נחשב ב-18.1.2026) בתום המועד שסבר שהוא הנכון. רק ב-18.1.2026 הודיעה לו מזכירות בית המשפט כי המועד הוא חמישה ימים, והערעור הוגש באיחור. * **אי-ודאות דיונית:** הליך קובלנה פלילית אינו מוסדר בסדרי דין ייחודיים לעניין פסלות ומניין מועדים, דבר שתרם לאי-הוודאות. האיחור הוא זניח (יום אחד לטענת המזכירות). **עמדת בית המשפט העליון (הרשמת יהב)** 1. **מהות ההליך:** הרשמת מדגישה כי קובלנה פלילית, אף שהיא מנוהלת על ידי גורם פרטי, הינה הליך פלילי. מכאן שהכללים החלים על הארכת מועד להליך ערעורי פלילי הם הרלוונטיים. 2. **אמת המידה להארכת מועד:** * נדרש "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור. * ככל שהאיחור רב יותר, כך גובר הנטל על המבקש. * יש לבחון את משך האיחור, ההצדקה הנטענת לו, וסיכויי הערעור. * גם בהליכים פליליים, שבהם הגישה מקלה יותר מאשר באזרחיים, יש להקפיד על קיום מועדים, והארכת מועד אינה ניתנת כדבר שבשגרה. 3. **זיהוי ההחלטה הרלוונטית:** * הרשמת קובעת כי ההחלטה נושא הערעור אינה ההחלטה הראשונה בבקשת הפסלות (מיום 30.11.2025), אלא למעשה ההחלטה **שלא לדון** בבקשת הפסלות. * גם אם מניחים, לטובת המבקש, שההחלטה המאוחרת ביותר (21.12.2025) היא הרלוונטית, הרשמת קובעת כי אי-הוודאות הדיונית אינה מצדיקה את הארכה. 4. **מועדי ערעור על פסלות:** * הרשמת מצטטת פסיקה הקובעת כי דין הערעור על פסלות שופט בהליך פלילי הוא "דין וותיק וברור", וכי קיומו מהווה שיקול נגד הכרה בטעות המצדיקה ארכה. * בהתאם לכך, גם אם ההחלטה ניתנה ב-21.12.2025, המועד להגשת ערעור חלף ב-28.12.2025. * גם אם נקבל את טענת המבקש כי נודע לו על ההחלטה ב-9.1.2026, המועד חלף ב-14.1.2026. * המבקש הגיש את הערעור ב-17.1.2026 (ביום שבת, לכן ב-18.1.2026), מה שמצביע על איחור של לכל הפחות שלושה ימים. 5. **טעות בבדיקה משפטית:** * הרשמת דוחה את טענת המבקש בדבר "בדיקה משפטית" שהובילה לטעותו, משום שהטענה נטענה באופן כללי, ללא פירוט המאמצים שנעשו לבדיקת הדין. * נקבע כי על בעל דין, גם אם אינו מיוצג, להוכיח מאמץ כן למניעת טעות. 6. **ההחלטה הסופית:** * הרשמת מציינת כי אמת המידה לבקשות הארכת מועד בהליכים פליליים מקלה יותר, אך עדיין נדרש טעם ממשי. * בהסתמך על עניין גרוס, נקבע כי טעות במועד (עשרה ימים במקום חמישה) אינה מהווה כשלעצמה הצדקה לארכה, שכן הדבר "מאיין, הלכה למעשה, את המועד הקבוע בחוק". * למרות שהמבקש אינו מיוצג, הוא לא הצביע על טעמים ממשיים אחרים המניחים את הדעת. * **לפיכך, דין הבקשה להידחות.** **עקרונות משפטיים וחידושים דיוניים** 1. **הבחנה דיונית בין הליכים:** ההחלטה מדגישה את ההבחנה בין הליכים אזרחיים להליכים פליליים, ובפרט בהקשר של קובלנה פלילית. בעוד שהגישה להארכת מועד בהליכים פליליים מקלה יותר, הדבר אינו מבטל את החשיבות של קיום מועדים. 2. **מהות ההחלטה ולא רק כינויה:** הרשמת בוחנת את מהות ההחלטה השיפוטית ולא רק את האופן שבו היא מכונה או הוגשה. העובדה שהשופט קבע כי הדיון בבקשת הפסלות "התייתר" נבחנה כדחיית בקשת הפסלות על הסף, וכי ההחלטה הרלוונטית היא ההחלטה הראשונה בנושא. 3. **חשיבות קביעות בפסיקה בנוגע למועדי ערעור:** ההחלטה מסתמכת באופן מהותי על פסיקה קיימת (עניין גרוס) בנוגע למועדים להגשת ערעור על החלטות פסלות שופט, וקובעת כי מדובר בדין מושרש שאינו נתון לשינוי או להארכה בקלות. 4. **נטל ההוכחה על טוען לטעות בדין:** ההחלטה מבהירה את נטל ההוכחה המוטל על בעל דין הטוען לטעות בדין, גם אם אינו מיוצג. יש להוכיח מאמץ כן לברר את הדין, ולא די בטענה כללית לגבי "בדיקה משפטית". 5. **מניעת "אִיינוּן" מועדים:** הרשמת רואה בבקשת המבקש סכנה ל"אִיינוּן" (ביטול) מועדים הקבועים בחוק, ובפרט את המועד הקצר יחסית להגשת ערעור על פסלות שופט בהליך פלילי. תכליתם של מועדים אלו היא שמירה על יעילות הדיון וסופיות ההכרעות. 6. **התמודדות עם מורכבות הליכי קובלנה:** אף שהמבקש העלה טענה לאי-וודאות דיונית בהליך קובלנה, הרשמת דוחה אותה כנימוק מספק להארכת מועד, לאור הפסיקה הקיימת והצורך בהקפדה על מועדים. **סיכום** ההחלטה מדגימה את האופן שבו בתי המשפט מפרשים ופועלים על פי סדרי הדין, גם כאשר מדובר בטענות הקשורות לפסלות שופט, שהן טענות רגישות. הרשמת יהב דוחה את הבקשה להארכת מועד, תוך שהיא מבססת את החלטתה על פסיקה קיימת, על בחינה קפדנית של נטל ההוכחה המוטל על המבקש, ועל תכליות דיוניות של שמירה על יעילות וסופיות ההליכים. ההחלטה מדגישה כי אף כי ישנה גמישות מסוימת בהליכים פליליים, הדבר אינו גורע מהחובה להקפיד על מועדים הקבועים בחוק, וכי טענות בדבר אי-וודאות דיונית או טעויות בבדיקת הדין חייבות להיות מגובות בראיות ובמאמצים דיוניים ברורים.