סע"ש 73004-07-19

תקציר

השופטת בחנה בקפידה את הטענות והראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים בסכסוך עבודה זה. הם החליטו כי היבטים מסוימים של התביעה צריכים להתקבל, בעוד שאחרים צריכים להידחות. ראשית, באשר לתביעה בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, פסק השופט לטובת העובד, שכן המעסיק לא הציג הודעה כזו, ופסק לו 3,000 ₪. שנית, השופט שקל את התביעות להפרשות לפנסיה והפרשות לקרן השתלמות. הם מצאו כי חישובי העובד אינם עקביים וקיבלו את גרסת המעסיק, לפיה העובד פסק לעובד 1,758 שקל עבור הפרשות לפנסיה ו-10,080 שקל עבור קרן השתלמות. בנושא פיצויי פיטורים נדחתה תביעת העובד. השופט קבע כי העובד התפטר מסיבות אישיות ולא היה זכאי לפיצויי פיטורים. הם קיבלו את טענת המעסיק כי העובד כבר קיבל פיצויי פיטורים מלאים, בין אם באמצעות תשלום ישיר ובין אם בדרך של קיזוז חובותיו לחברה. גם טענת העובד כי למעסיק לא הייתה זכות לנכות משכרו פיצויי פיטורים נדחתה, שכן החוק מאפשר ניכוי בגין יתרת חובות עם הפסקת העבודה. השופטת קיבלה את ראיות המעסיק בדבר קיומם של חובות אלה וזכותו לקזז אותם כנגד שכרו של העובד, במיוחד נוכח ההסכם המילולי בין הצדדים. כמו כן, דחתה השופטת את טענת העובד כי חוב החברה כלפיו שווה ערך לחובו האישי למר עפוטה, וקבעה כי מדובר בחוסר תום לב, וקיבלה את טענת המעסיק שכנגד בעניין החוב. לפיכך, נדחו גם טענות העובד בדבר קיזוזים שביצעה החברה. לאור הצלחתה החלקית של התביעה ומצבו הכלכלי של העובד, לא נעשה צו להוצאות. לעובד נפסק סך של 14,838 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.7.2016. השופטת סיימה את דבריה בהדגשה כי יש לשלוח את ההחלטה לשני הצדדים וכי ניתן להגיש ערעור בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.