ע"פ 9621/02

תקציר

מדינת ישראל ערערה על גזר הדין שנגזר על המשיב, שהורשע בשורה של עבירות, בהן גרימת חבלה בכוונה, חבלה ואיומים על אשתו. המעשים כללו את המשיב שאסר על אשתו לצאת מהבית, הכה, חבלה וכמעט הרג אותה על ידי דחיפתה מחלון הקומה השנייה. בית המשפט המחוזי בנצרת גזר על המשיב במקור חמש שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי, לצד קנס בסך 7,000 ₪. המשיב ערער גם על חומרת עונש זה. לאחר שמיעת חומר הראיות, מצא בית המשפט את המשיב אשם והרשיע אותו באישומים המפורטים בכתב האישום, תוך תיאור תקופה ממושכת של אלימות והפחדה כלפי אשתו. בגזר הדין שקל בית המשפט את חומרת המעשים והשפעתם על הקורבן, את הצורך בהרתעה במקרים של אלימות כלפי נשים ואת חוסר התובנה והאחריות של המשיב למעשיו. השופטים דחו את טענות בא כוח המשיב בדבר עברו הנקי והנורמות התרבותיות של סביבתו. הם הגיעו למסקנה כי נדרשת תגובה עונשית חריפה נוכח המסוכנות הנשקפת ממעשיו של המשיב, ולכן הגדילו את עונש המאסר בפועל לשבע שנים, הפחיתו את המאסר על תנאי ל-18 חודשים וביטלו את הקנס. השופטת ביניש, יחד עם השופטים ריבלין וג'ובראן, קבעה כי החמרת עונש זו ראויה בהתחשב בנסיבות המקרה.