רע"ב 8562/12

תקציר

עניינה של ההחלטה בבקשה לחופשה לצורך ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר נגד החלטות ועדת השחרורים. הבקשה לא העלתה שאלה משפטית רלוונטית או סוגיה בעלת חשיבות כללית בעניינו הפרטני של העותר, ועל כן היא נדחית. העותר מבקש לערער על קביעת "המועד הקובע" לספירת ימי מאסרו בשל אי תשלום קנסות. עם זאת, התנהלותו שלו – המבקש דחיות חוזרות ונשנות של צו המאסר – הופכת שאלה משפטית זו ללא רלוונטית. טענותיו של העותר סותרות את מעשיו, דבר המלמד על חוסר הלימה בין הסוגיה המשפטית הכללית לבין נסיבותיו הספציפיות. יתר על כן, התנהגותו של העותר מקימה סוג של "השתק שיפוטי", המונעת ממנו לטעון כי מאסרו בגין אי תשלום קנסות כבר ריצה. לגופו של עניין, גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי נתמך, שכן הוא מעוגן בתכלית האכיפה העומדת מאחורי מאסר במקום קנס. טענת העותר, המבוססת על סעיף 66(א) לחוק העונשין, אינה נתמכת, מה גם שנדרשת פעולה שיפוטית נוספת בטרם ניתן יהיה להחיל מאסר כזה. יתר על כן, הימנעותו של העותר מלעשות כל מאמץ לשלם את הקנס שהוטל לפני שנים אינה מצדיקה חריגה מהחוק. בהתחשב בכך שהעותר לא ריצה את עונשו ובהתחשב בתפקידה של ועדת השחרורים בהחלטה על שחרור מוקדם, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. המפתח לסיום מאסרו של העותר נמצא אצלו, שכן הוא יכול לפנות למרכז לגביית קנסות כדי לנהל משא ומתן על התשלום. ככלל, אין הצדקה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, דבר שהביא לדחיית בקשת רשות הערעור.