בש"פ 251/14

תקציר

הכרעת הדין דנה באיזון העדין בין מסוכנות העבירות שביצעו המשיבים לבין מעמדם כקטינים. בית המשפט מכיר בנטייה לתעדף טיפול, שיקום וחינוך לקטינים, במטרה לנווט אותם לדרך הישר, אולם לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות שבוצעו. המשיבים אינם משתתפים בפריפריה, אלא שחקני מפתח במעשה פשיעה מתוכנן ומאורגן שסיכן חיים. סביבתם הקודמת לא הרתיעה אותם מביצוע פשעים לאומניים, ולכן חלופות מעצר אינן נחשבות מתאימות במקרה זה. בית המשפט מחליט כי מעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נחוץ להבטחת שלום הציבור, שאורכו המוערך אינו עולה על 75 יום. פסק הדין מבוסס על ההבנה כי הקלה מופרזת כלפי המשיבים תפגע באינטרס הציבורי. פסק דין זה בא לשמש תזכורת לכך שאירועי יידוי אבנים, במיוחד כאלה שבהם מעורבים קטינים, לא יעמדו בקלות ראש, ובית המשפט מדגיש את חומרת המצב, בהתחשב בתדירות האירועים הללו במחוז ירושלים.