רמ"ש 4684-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי – החלטה ברמ"ש 4684-12-25 פלוני (עו"ד) נ' אלמונית ואח'** **השאלה המרכזית:** ההחלטה עוסקת בשאלת אמות המידה לקביעת שכרו של נאמן, ובפרט, האם ניתן להתערב בהחלטת בית המשפט קמא שקבעה את שכרו של נאמן כ-8,500 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר הנאמן טוען כי השכר נמוך באופן חריג ואינו משקף את היקף עבודתו ומאמציו. **רקע והשתלשלות עניינים:** התיק עוסק בסכסוך ירושה וחלוקת רכוש, במסגרתו מונה המבקש, עורך דין, כנאמן על יתרת כספי תמורת מכר דירה, לאחר שהליך פירוק השיתוף והכינוס הסתיים, והמנוח, אחד מבעלי הזכויות, נפטר. הכספים נותרו בחשבון נאמנות, והמבקש מונה כנאמן לניהולם. לאחר מכן, התגלע סכסוך בנוגע לגובה שכרו של המבקש כנאמן. **עקרונות משפטיים ושיקול דעת בית המשפט:** 1. **התערבות ערכאת הערעור בשכר בעלי תפקיד:** בית המשפט המחוזי מדגיש את העיקרון לפיו ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשכרם של בעלי תפקיד שמונו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים. החזקה היא כי לערכאה הדיונית, המכירה את פרטי ההליך ואת פעולות בעל התפקיד לעומקן, שיקול דעת רחב יותר. התערבות תיעשה רק כאשר נפלה שגגה בקביעת העקרונות או ביישומה, או כאשר פסיקתה חורגת מהסביר (פסקה 10). הדבר נובע מכך שמידע רב בנוגע למאמצים שהושקעו והטרחה שנדרשה מצוי בידי הערכאה הדיונית. 2. **שיטת האומדנא בקביעת שכר נאמן:** נקבע כי בהעדר הוראה חוקית ספציפית הנוגעת לפסיקת שכרו של נאמן על כספים, ההחלטה מסורה לשיקול דעת בית המשפט, אשר יבחן את הנתונים הרלוונטיים לנסיבות המקרה. אמות המידה כוללות, בין היתר: * היקף העבודה שבוצעה. * הסיכונים והקשיים שעמדו בפני הנאמן. * מידת המיומנות, הכישרון, הזריזות והיעילות שגילה. * מהירות פתרון בעיות. * מידת הצורך בסיוע מנהלי-משרדי (פסקה 12). 3. **הבחנה בין תפקיד נאמן לתפקידים אחרים:** בית המשפט מציין כי במקרים בהם מוטל על נאמן לנהל עסק או ענייני הנהנה באופן שוטף, אין הצדקה לקביעת שכרו כאחוז משווי הנכסים. במקרים כאלו, ניתן לפסוק שכר עבור השירותים שניתנו או על בסיס תקופתי (פסקה 12). 4. **המלצות לשכת עורכי הדין – אינן מחייבות:** המבקש ביסס את בקשתו על המלצות הוועדה לשכר טרחה בלשכת עורכי הדין. בית המשפט קמא, ובעקבותיו בית המשפט המחוזי, הבהירו כי מדובר בהמלצות בלבד, שאין להן תוקף מחייב, ובתי המשפט אינם כבולים להן. הדבר מדגיש את מעמד ההמלצות ככלי עזר בלבד, ולא כמקור נורמטיבי מחייב (פסקה 12). 5. **מעמד הפסיקתא:** בית המשפט המחוזי דוחה את טענת המבקש כי הפסיקתא שנחתמה באפריל 2024 קבעה הסכמה מחייבת על גובה שכרו (2% מהסכום). בית המשפט מפרש את הפסיקתא כ"פסיקתא משקפת" – תמצית של החלטה שיפוטית שמטרתה לאפשר מימוש, ולא כיצור משפטי עצמאי או הסכם חוזי. נקבע כי הפסיקתא בענייננו שיקפה את צו מינויו של המבקש כנאמן, אך לא כללה הוראה מפורשת לגבי גובה שכרו. לפיכך, לא נוצר הסכם מחייב בנוגע לשכר טרחתו, והטענה בדבר "שתיקת" הצדדים ובית המשפט כקיבול שתיקתי בוטלה (פסקה 13). 6. **שכר נאמן – הערכה בדיעבד:** מדיניות משפטית ראויה, לדעת בית המשפט, היא בחינת בקשה לפסיקת שכרו של בעל תפקיד, בהעדר הוראת חוק קונקרטית, בדיעבד ולא מראש. זאת, באמצעות אבני בוחן שונות, מבלי לכבול את שיקול דעת בית המשפט מראש (פסקה 13). 7. **הבחנה בין נאמן לעובד שכיר:** בית המשפט דוחה את טענת המבקש להלנת שכר, וקובע כי נאמן, כמו כל בעל תפקיד שמונה על ידי בית המשפט, אינו נחשב לעובד שכיר, ולכן טענות בדבר הלנת שכר אינן רלוונטיות (פסקה 14). **החידוש המשפטי העולה מההחלטה:** * **הדגשת אופי תפקיד הנאמן:** ההחלטה מבחינה באופן ברור בין תפקיד של נאמן המתמקד בשמירה והחזקה של כספים (כפי שהתרחש במקרה זה) לבין תפקידי נאמן הכוללים ניהול פעיל, משא ומתן, או ניהול עסק. במקרה של "שומר שכר", השכר ייקבע באופן שונה, ככל הנראה נמוך יותר, מאשר במקרים של פעילות ענפה. * **הבהרת מעמד הפסיקתא:** ההחלטה מבצעת הבחנה חשובה בין פסיקתא משקפת לפסיקתא מבהירה/מתקנת, ומדגישה כי פסיקתא משקפת אינה יוצרת הסכמות חדשות או מחייבות שלא נכללו בהחלטה המקורית. הדבר מבהיר כי עורכי דין המגישים פסיקתאות צריכים לשים לב כי הן משקפות במדויק את החלטות בית המשפט ולא מוסיפות תניות או דרישות חדשות. * **הבחנה בין "מומחה" ל"בעל תפקיד":** אף שהמבקש הוא עורך דין, בית המשפט מתייחס אליו כ"נאמן" או "בעל תפקיד" שמונה על ידי בית המשפט. ההחלטה מבהירה שגם אם המבקש הוא איש מקצוע, שכר הטרחה שלו נקבע לפי אמות המידה החלות על בעלי תפקידים, ולא בהכרח לפי שכר טרחה מקובל של עורך דין בשוק החופשי. **החלטת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כי בית המשפט קמא פעל במסגרת שיקול דעתו. ההחלטה התבססה על: 1. **מיעוט פעולות הנאמן:** המבקש שימש בעיקר כ"שומר שכר" של הכספים, ועיקר פעילותו הסתכם בהגשת בקשות חוזרות ונשנות לפסיקת שכרו, ולא בפעולות ניהוליות מורכבות. 2. **משך תקופת הנאמנות:** תקופת הנאמנות, כשנה וחצי, נחשבה קצרה יחסית בהקשר זה. 3. **גובה הסכום המוחזק:** הסכום המוחזק, אף אם היה שונה מעט מזה שנקבע בפסק הדין, היה בגובה משמעותי, אך לא הצדיק שכר גבוה במיוחד בהיעדר פעולות ענפות. 4. **חוסר תוקף מחייב של פסיקתא והמלצות הלשכה:** כאמור לעיל. **סוף דבר:** הבקשה נדחתה, ללא צו להוצאות. ההחלטה מדגימה את הזהירות של ערכאת הערעור בהתערבות בשכר בעלי תפקיד, ומחזקת את ההבנה כי שכר זה נקבע בהתאם לנסיבות הספציפיות של תפקיד הנאמן, היקף פעולותיו, והיקף האחריות, תוך שימת דגש על כך שהמלצות הלשכה והצגות של פסיקתאות אינן יוצרות הסכמות מחייבות.