בג"צ 7256/95

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותם של מספר חוקים הנוגעים להעברת מידע משני מאגרי מידע משטרתיים נפרדים. הראשון הוא המרשם הפלילי, המכיל פרטים של כל מי שהתקבלה נגדו הרשעה או החלטה אחרת. השני הוא "רשומות אחרות", המכילות מידע הדרוש למשטרה למטרותיה, לרבות פרטים על משפטים פליליים וחקירות. פסק הדין מבהיר כי חוק הגנת הפרטיות אינו חל במקרה זה, שכן העברת מידע מעוגנת באופן ממצה בחוק המרשם הפלילי ובתקנות השבים. חוקים אלה מבחינים בין גופים שיכולים לספק ולקבל מידע. המשטרה מנהלת את שני מאגרי המידע אך יש לה כללי גישה והעברה שונים לכל אחד מהם. פסק הדין קובע כי הזכות לקבלת מידע עומדת בפני עצמה, כלומר לא ניתן להעבירו לצדדים שלישיים אלא אם הותר לכך במפורש. סעיף 11א, המתווה העברת מידע על החלטות שלא לחקור או להעמיד לדין, מתפרש ככולל החלטות שהתקבלו מחוסר ראיות מספיקות בנוסף להחלטות שהתקבלו מחוסר עניין לציבור. מידע זה מועבר למספר מצומצם של גורמים, ופסק הדין מדגיש את חשיבות ההגנה על פרטיותם ושמם הטוב של אנשים, במיוחד במקרים בהם היעדר ראיות מספיקות מוביל לסגירת תיקי חקירה בעבירות חמורות. בית המשפט מציין תקלות במערכת, לרבות מקרים בהם מידע משני המאגרים הועבר בטעות לגורמים בלתי מורשים. היא מורה כי שני מאגרי המידע ינוהלו בנפרד כדי למנוע טעויות כאלה, וכי הזכות לעיין במידע תכלול גם את הזכות לקבל תדפיס של מידע זה, אלא אם צוין אחרת. לבסוף, פסק הדין מדגיש כי כל הכללים הנוגעים להעברת מידע טעונים אישור של היועץ המשפטי לממשלה וועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, שטרם התקבל. העתירות בבג"ץ 7350/95 ובבג"ץ 5588/96, המתמקדות בפרשנותו של סעיף 11א, נדחות, ואילו העתירה בבג"ץ 7256/95, המתייחסת לזכותו של העותר לקבל תדפיס פרטיו, מתקבלת.