ע"מ 1181/04

תקציר

פסק דין זה נובע מסכסוך משפטי ארוך ומורכב בין בני זוג גרושים בישראל, שעיקרו סביב תשלומי מזונות והסדרת רכושם המשותף, אשר הותוו שניהם בהסכם אליו הגיעו בני הזוג ביום 15.2.98. בהסכם נקבע כי הבעל ישלם מזונות לאישה וכי עם תום חמש שנים מאוגוסט 1997 תיפסק חובתו לשלם מזונות, בהנחה שהגירושין הוסדרו. עם זאת, הגירושין לא הסתיימו סופית, מה שהוביל למחלוקת על דמי המזונות ואכיפת ההסכם. התיק כלל פסקי דין וערעורים רבים במערכת המשפט הישראלית. תחילה דחה בית המשפט לענייני משפחה את ערעורו של הבעל על החלטת מנהל ההוצאה לפועל, אשר פירש את החובות השלובות של שני הצדדים בהסכם. לאחר מכן הגיש הבעל בקשה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר, וזו נענתה. במקביל, האישה ערערה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בעניין מאזן התשלומים, אשר נדחתה, שכן בית הדין הסכים עם הבעל כי ניתן לתבוע את יתרת המשאבים רק לאחר סיום הגירושין. עוד טענה האישה כי יש להחיל את דיני המזונות האזרחיים ואת עקרון תום הלב, מה גם שהבעל מונע ממנה גט, גט דתי יהודי. לאחר עיון בערעורים, מצא בית הדין כי כוונת הצדדים, כפי שעולה מההסכם, הייתה כי חובת המזונות של הבעל תעמוד בעינה עד להסדרת הגירושין בפועל. בית הדין גם פירש את סעיפי ההסכם כך שאם הגירושין לא יתקיימו כדין, אחריותו של הבעל למזונות תימשך. בית המשפט הוסיף וקבע כי החוק ותקדימים משפטיים קודמים, לרבות פרשת יעקובי, קבעו בבירור כי ניתן לתבוע את יתרת המשאבים רק לאחר שהנישואין הסתיימו באופן רשמי, ולא לפני כן, אלא אם כן היה הסכם ספציפי הקובע אחרת. מאחר שלא היה הסכם כזה בין בני זוג אלה, דחה בית המשפט את תביעת האישה לפירעון מוקדם של יתרת המשאבים. השופטת הביעה צער על כך שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה במהלך הגישור ועודדה אותם להמשיך ולחפש פתרון לסכסוך הממושך ביניהם. לבסוף, בית המשפט הורה כי כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו. פסק דין מקיף זה ניתן ביום 5.9.2005.