סע"ש 20483-09-18

תקציר

התובעת, שעבדה אצל הנתבעת, הגישה תביעה להטבות תעסוקה שונות, לרבות גמול שעות נוספות, דמי חגים, הוצאות נסיעה והודעה מוקדמת על הטבות לעובדים, בין היתר. הנתבעת טענה כי התובעת הועסקה באמצעות צד שלישי, ולפיכך היא אינה אחראית לתשלום התגמולים הנתבעים על ידי התובעת. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהציגו הצדדים. נמצא כי בעוד התובע אכן הועסק באמצעות צד שלישי, הנתבע פעל כמעסיק או כמעסיק משותף והיה אחראי לתשלום זכויותיו של התובע. בית הדין הגיע למסקנה זו משום שהנתבעת לא הציגה כל ראיה לכך שהצד השלישי עמו התקשרה הוא חברת כוח אדם מורשית, ונראה כי הסדר ההעסקה נועד לעקוף את חובותיה של הנתבעת כמעסיקה. כמו כן, בית המשפט קבע כי הנתבעת העלימה עין מזכויותיה המקופחות של התובעת, שכן הייתה מודעת לכך שהתובעת מועסקת שבעה ימים בשבוע, בשעות נוספות, ולא תוגמלה בהתאם. עוד ציין בית המשפט כי הנתבעת לא הגישה כל נוסח מסודר או חישובים בנוגע לשכרו של התובע, ולפיכך התקבלו טענות התובע בדבר גובה שכרו וההטבות המגיעות לו. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את כל טענות התובע. באשר לנסיבות סיום העסקתו, מצא בית הדין כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת פיטוריו, ולפיכך נדחו תביעותיו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים בגין היעדר שימוע. בסופו של דבר, חויב הנתבע לשלם לתובע סכומים שונים עבור עבודה בשעות נוספות, דמי חגים, הוצאות נסיעה והטבות נוספות, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הסכומים כללו 160 שקל להפרשות לפנסיה (קופת גמל למעסיק), 148 שקל להפרשות לפנסיה (רכיב פיצויים), 1,882 שקל לפדיון חופשות, 528 שקל דמי חגים, 1,645 שקל החזר נסיעות, 11,875 שקל תשלום שעות נוספות, 500 שקל בגין אי הודעה לעובד, 500 שקל בגין אי המצאת תלושי שכר ו-4,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. לנאשם ניתנו 30 יום לבצע את התשלום.