רע"א 4093/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך רכושי ארוך שנים בין שני אחים. עניינה של התביעה נסוב סביב פירוק שיתוף שבבעלותה חלקת קרקע ובה בניין מגורים הכולל שתי יחידות דיור נפרדות, בהן מתגוררות המבקשת ואחות המשיב, בקומות שונות. בית משפט השלום בנצרת פסק לטובת המבקש, והורה על מכירת הנכס בדרך של עיקול וחלוקת פדיון, תוך שהוא מעריך אותו כנכס ריק. המשיב ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בנצרת, בטענה כי יש להעריך את הנכס כתפוס, שכן הוא דייר מוגן לפי סעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר. בית המשפט המחוזי הסכים עם המשיב וקבע כי שתי האחיות הסכימו במשתמע לחלוק בנכס, ובכך העניק למשיב מעמד של דייר מוגן והעריך את הנכס כמאוכלס. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר, שנדחתה. בית המשפט קבע כי פסק דינו הראשוני של בית משפט השלום הוא החלטת ביניים וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין הדיירות המוגנת התבסס על הנחה סבירה בדבר החזקתו הבלעדית של המשיב ביחידת הקרקע בקומת הקרקע. עוד ציין בית המשפט כי המשיב ביקש במשתמע מעמד של דייר מוגן בתביעתו הראשונית וכי תפיסתו ארוכת השנים בנכס מרמזת על הסכמתו של המבקש, ובכך מאשרת את מעמדו. משכך, החלטת בית המשפט המחוזי עמדה בעינה, ובקשת רשות הערעור נדחתה, תוך השארת מכירת הנכס על כנה תוך הכרה בזכויות הדיירות המוגנות של המשיב. פסק דין זה, אף שהוא ספציפי למקרה, מדגיש את הסוגיות המורכבות שעלולות להתעורר בסכסוכי רכוש ואת פרשנותם של דיני הגנת הדייר.